ארכיטקטורה ואדריכלות מבנים , גורדי שחקים כמבנים חכמים ביפן

חלק א- סגנונות בניה והשפעות אדריכליות מהעת העתיקה ועד לאדריכלות פוסט מודרנית

הבלוג נכתב על ידי בת , רגב טורס טיולי איכות גיאוגרפיים מומחים לטיולים ליפן .

רוצה לדעת יותר על המדינה המיוחדת הזו - ליפן נוסעים עם רגב טורס טיולי איכות גיאוגרפיים ,רגב טורס טיול מאורגן ליפן.

טירת אוסקה -[אוסקה סיטי] אומדה סקי בילדינג [אוסקה סיטי] עץ השמיים - מגדל תקשורת [טוקיו]

תרבות וסביבה : הארכיטקטורה היפנית התפתחה לאורך שנות קיומה, מהתקופה העתיקה ועד ימנו , באופן שהוא ייחודי לאיי יפן. הארכיפלג היפני שיושב על מערכת הרי געש פעילים העמיד לבנאים בתקופות השונות אתגרים ספציפיים שהיו חייבים להלקח בחשבון בכל תהליך בניה ברחבי הארכיפלג לאורך כל ההיסטוריה . עם זאת המעבר לבניה של גורדי שחקים שאפיינו את אדריכלות המאה ה-20, העצימו את האתגר הזה הרבה יותר. כיום, יפן היא ארכיפלג מפותח שבעריו המרכזיות טוקיו ואוסקה גורדי שחקים מודרנים ופוסט מודרניים של גדולי האדריכלים בימנו מעצבים את הנוף האורבני, מבנים שמאחוריהם אדריכלים יפניים ואדריכלים מערביים. הבניה של גורדי השחקים מבטאים הישגים אדריכליים עצומים של היצירה האנושית. בבלוג זה ננסה להעביר לקורא את היחודיות של האדריכלות היפנית והתנאים המיוחדים לה המשפיעים על הארכיטקטורה והאדריכלות של מבניה, כמו גם ההישגים העצומים שהשיגו היפנים בשדה זה בשל התנאים הגיאוגרפיים היחודיים למדינתם.

ארכיטקטורה מתפתחת באופן ייחודי באיי יפן :

כבר מעידן האדריכלות היפנית המסורתית של המאה החמישית, נראה כי האדריכלים המסורתיים ידעו על התנאים המיוחדים של הארכיפלג. הבניה הייתה במבני עץ, מוגבהים מעט מהקרקע, עם גגות רעפים או סכך. דלתות הזזה (פוסומה) שימשו במקום קירות, מה שאפשר להתאים את התצורה הפנימית של חלל לאירועים שונים. היפנים בד"כ ישבו על כריות [טאטאמי] על רצפה מחופה שטיח ארוג . כיסאות ושולחנות גבוהים לא היו בשימוש נרחב עד למאה ה-20. עם זאת, מאז המאה ה19, תהליכי שינוי בתחום האדריכלות החלו להופיע לאורך האריכפלג ועד המאה ה21 האדריכלות המערבית, המודרנית והפוסט-מודרנית הן בבנייה והן בעיצוב הפכה למובילה . בניה זו , ששאפה להרים את המבנים לגבהים חדשים הולכים וגדלים שילבה טכנולוגיות בניה מתקדמות שיענו על אתגר בניה בארכיפלג היושב על מערכות הרי געש וסובל מפעילות טקטונית רבה .

מאפיינים והשפעות של אדריכלות יפנית האדריכלות היפנית של המאות החמישית והלאה , התפתחה עם השפעות מסין ומחצי האי הקוריאני. בתקופה זו היו אדריכלים יפנים שתוך כדי העתקה של השפעות אזוריות , חיפשו את הזהות המקומית וביקשו ליצור סגנון אדריכלי בעל מאפיינים מקומיים יותר. מאז העידן המודרני ההשפעה של תרבות המערב על האדריכלות היפנית הלכה וגדלה . בתקופה זו האדריכלים המודרנים במיוחד אלו היפנים מעצבים מבנים מודרניים תוך שילוב מושגים אדריכליים השאובים מהעולם היפני שעברו טרנספורמציה של ביטוי . האדריכלות היפנית המסורתית , שעשתה שימוש בעיקר בעמודים ובקורות, שונה מהאדריכלות המערבית של לבנים ואבנים. במעבר לאדריכלות מודרנית האדריכלות היפנית המסורתית זכתה לתשומת לב במודרניזם האדריכלי של המאה ה-20 מאחר שהקדימה את זמנה בשימוש בתפיסות אדריכליות מודרניות. משום כך , והן בשל רצונם של אדריכלי יפן לשמר תרבות יפנית גם בעידן המודרני , בכל גורד שחקים נמצא בצורה זו או אחרת רמזים לסגנון אדריכלות יפני מסורתי עם מוטיבים עתיקים החבויים בגורד שחקים מודרני. עבור המבקר ביפן , חובבי אדריכלות או מדריכי תיירים זה מעניין לחשוף את המוטיבים המסורתיים החבויים בצורה זו או אחרת בתוך מבנים מודרנים .

למעשה ההתפתחות של אטדריכלות יפנית ילמדנו כי אין לנתק את אדריכלות הבניה ביפן מההשפעות הפוליטיות ומעוצמתם של הכוחות האזוריים ובראשם סין על אדריכלות יפן . באדריכלות בדיוק כמו מבחינה דתית .

אם נתחכה אחר הבניה ביפן נוכל לחלק את האדריכלות ועיצובה ל3 תקופות מרכזיות :

התקופה ה-I - בסימן התקופה העתיקה ממאה ה5 - עד מחצית המאה ה16 - אדריכלות יפן מושפעת מתרבויות אזוריות בעלות כוח- אדריכלות סינית ואדריכלות קוריאנית ובתוך תקופה זו מנסה לגבש סגנון עם מוטיבים מקומיים

התקופה ה-II - מ1575 - 1615 - תקופת מלחמת האזרחים וקרבות הסמוראים השוגונות הגדולה [ אודה נובונאגה , טויוטומי הדיושי, ועד טאקגאווה איאסו , עד תקופת אדו .

התקופה הIII - מסוף מאה 19 - עד ימנו -השפעות מערביות ,[ כניסת הזרים , בריטים אמריקאים ] הדרך לגורדי שחקים

התקופה הI

נשקף עבור הקורא את תהליכי הבניה של יפן המסורתית וההשפעות שספגה מסין וקוריאה הניסיון היפני לפתח סגנון מקומי והלחץ הגובר של ההשפעה הסינית המעצמה האזורית החזקה

ההיסטוריה של האדריכלות היפנית - שלבים ראשונים

ארכיטקטורה יפנית של הזמנים העתיקים - האדריכלות מושפעת מסין וקוריאה .

מאה חמישית שישית - השפעה מוחלטת של המבנים ביפן מהאדריכלות הסינית והאדריכלות הקוראנית של שושלת באקצ'ה [קוריאה]

בתקופות אסוקה [538 -710 לפי ת. אחר 592-645] ונארה [ 710 - 794] יפן אימצה טכניקות אדריכליות מסין ומחצי האי הקוריאני. [כאן המקום להעיר כי כיום יפן היא מעצמה מרכזית ומובילה במזרח אסיה אך בתקופה המדוברת זו הייתה אחת המדינות הנחשלות ביותר מול עוצמתה של סין, שהייתה למעשה מרכז הכוח ומרכז ההשפעה התרבותי, הדתי והכלכלי במזרח אסיה ] בניית המקדשים ביפן וסגנונם האדריכלי התבססה גם בהשפעת הכניסה הרשמית של הבודהיזם מסין ליפן ב- 538.

הרישומים ההיסטוריים מראים, שנגרי מקדשים ויצרני תמונות וחפצים בודהיסטיים הוזמנו ליפן מפאקצ'ה [דרום קוריאה] בשנת 577. הדוגמאות המוקדמות להשפעות אלו במקדשי יפן ניכרים ב: מקדש גיון ג'י באסוקה ומקדש טאקיג'י גון -בנארה ( Asuka-mura, Takaichi-gun, מחוז נארה), שנבנה על ידי שבט אסוקה בתקופה שבין 588 ל-609, מקדש שיטנו ג'י [ Shitenno-ji ] , בעיר אוסקה, מחוז אוסקה). על פי האמונה, המקדש נוסד על ידי הנסיך שוטוקו. אלו הן דוגמאות למקדשים הבודהיסטים היפנים העתיקים ביותר (נעיר כי בשני מקרים אלו הבניין המקורי של מקדשים אלו לא קיים כיום ומה שרואים כיום זו ריפליקה).

המקדשים העתיקים ביותר שקיימים במבנה המקורי שלהם הוא מתחם שאיין גאראן Saiin Garan [נארה] שבתוך מקדש הורי ג'י (מתחם המחוז המערבי המורכב משער נאקה-מון, פגודה בת חמש קומות, אולם קון-דו, אולם דאי-קו-דו וכו') המקדש והפגודה בת שלוש קומות של מקדש הוקי-ג'י (שתיהן ממוקמות באיקארוגה-צ'ו, איקומה-גאן, מחוז נארה). פעם האמינו כי שאיין גאראן שבמקדש הורי-ג'י נבנה בעידן הנסיך שוטוקו, אך כיום הודות להתפתחות המחקר בעת החדשה, מעריכים שהמתחם נהרס בשריפה בשנת 670 ונבנה מחדש מתישהו בין סוף המאה השביעית לתחילת המאה השמינית.

הפגודה בת שלוש הקומות של מקדש הורי-ג'י [נארה, יפן] נבנתה בתחילת המאה השמינית. טכניקות הבנייה והמיקום של מקדשים בודהיסטים באותה תקופה משקפים את סגנון המקדשים בבאקצ'ה Paekche או Paekche [ ממלכה קוריאנית ששכנה בדרום מערב קוריאה משנת 18 לפנה"ס עד 660 ] . בשנים הבאות השפעת הסגנון האדריכלי הסיני גדלה בתקופת שושלות סוי וטונג כאשר שליחים יפנים נשלחו לסין והעתיקו את הסגנונן וההשפעות האדריכליות מסין.

מבנה מקדש הורי ג'י -נארה

הפגודה של מקדש הו רי ג'י בנארה - היא המבנה המקורי העתיק ביותר מסוג סגנון בניה זה שקיים היום ביפן . הפגודה גם נחשבת למבנה העץ העתיק ביותר בעולם שקיים כמבנה מקורי . היא נבנתה בין אמצע המאה ה6- ועד אמצע מאה 8 והפגודה עומדת על מקומה כמבנה מקורי כבר יותר מ1300 שנה. לקריאה נוספת - הורי ג'י :http://www.horyuji.or.jp/en/garan/gojyunoto/

מסוף מאה 8 ועד סוף המאה ה12, בתקופת האצולה של תקופת הייאן [794-1185] הסגנון האדריכלי המיובא מסין קיבל מאפיינים יפניים טיפוסיים, שם הועדפו חדרים היוצרים אווירה שלווה עם עמודים דקים יותר מאלו שאפיינו את האדריכלות הסינית ותקרות נמוכות יותר. במהלך תקופת הייאן ולאחריה, התפתח סגנון אדריכלות יפני ייחודי בשם ויוי -קאנצי'יקה Wayo Kenchiku (אדריכלות בסגנון יפני).

הסגנון היפני של בניה אריסטוקרטית לתקופת הייאן [794-1185] - בנייה בסגנון Shinden-zukuri

Tainoya Shinden Tainoya

​שינדן-זוקורי הוא סגנון ארכיטקטורה המשמש בבתי אחוזה אריסטוקרטיים בתקופת הייאן. [ מאה 8-12] הבניין הראשי שנקרא שינדן (seiden) בנוי מול גן דרומי ובו שני בנייני משנה הנקראים tainoya ממזרח וממערב לשיינדן, ושני מסדרונות הנקראים ואטארידונו מחברים את השינדן ושני הטאינויה, שמהם משתרעים מסדרונות הוואטרידונו דרומה ו סוף ב-tsuridono, או ביתני דיג.

שינדן הוא בית על כלונסאות שגגותיו מכוסים בחיוואדה (קליפת ברוש ​​יפני). יש לו מבנה פתוח מופרד מבחוץ עם shitomido בלבד (דלתות קרש צירים). בחזית נוצר גן עם בריכה וצוקיאמה (גבעות קטנות). המחקר של Sakuteiki (מסה על יצירת גינה) וחומרים אחרים מראה שהסגנון האופייני היה בדרך כלל עבור אריסטוקרטים בדרג גבוה יותר מדרגת הסאני, וכל אתר הוא ריבוע צ'ו אחד (120 מ'), המבוסס על Jobohocho-sei של Heiankyo (תוכנית תיחום של עיר הבירה של אז קיוטו במאה העשירית) מוקפת בצוקיג'י (חומות בוץ), בדרך כלל עם שערים שאינם בדרום. השער הראשי הוא או במערב או במזרח, הנקרא 'ריימון' או 'ארנב מון' לפי השימוש בהם. אופי השערים קשור קשר הדוק להקצאת הגן והמבנים, כל בניין מחובר לווטרידונו ויחד מקיפים את הגן הנקרא tsuboniwa. מסדרונות עוברים דרומה מכל tainoya, מזרחה ומערבה, עם צ'ומון (שער מרכזי) בחצי הדרך, והחצר שלפני השינדן שבצדדיו מסדרונות אלו נקראת nantei (גן דרום), שם הונח חול לבן. . חצר זו והבריכה מהווים את החלק העיקרי של הגן.

שינדן פנתה לדרום והייתה לה חצר דרומית, אך לא היה לה שער דרומי, השונה מסגנון האחוזה בסין. בחצר התקיימו סוגים רבים של טקסים שנתיים.

בתוך שינדן-זוקורי יש חדר אחד ללא מבנים מפרידים, אז נעשה שימוש במחיצות ניידות כמו קיצ'ו, ביובו וצויטטה, אך מכיוון שלצדדים החיצוניים של הבניין אין קירות והפנים והחוץ הופכים לחלל אחד כאשר ה-shitomido מועלים, יש נוף פנורמי של כל הגן.

הנוף מהשינדן-זוקורי מורכב מגבעות ומים, וממיניאטורות של מקומות נוף מכל רחבי הארץ. הבריכה, בהתאם לגודלה, מכילה מספר איים הנקראים נקאג'ימה שאליהם מגיעים סוריבאשי (גשר מגולף) עם מעקות צבועים באדום המוצבים בזווית בצד הצפוני, והיראבאשי (גשר שטוח) לאי הבא או בדרום. צַד. בקצה אחד של מסדרון עם צ'ומון יש צורידונו המשתרע על הבריכה, שהיא חלק מהארכיטקטורה של הגן ושימשה לעלייה על סירת שעשועים, או להנאה מהקרירות בערב, צפייה בירח או שלג. . בצד השני של הבריכה גקויה (במת מוזיקה) הוסיפה כיף להנאה של שייט. בריכות ניזונו בדרך כלל מנחל מצפון מזרח המתחם בעקבות הצורה הגיאולוגית של קיוטו, והנחל עבר בין השינדן לצוינויה המזרחית, דרומה לכיוון הבריכה. Inmyo Gogyoshiso (רעיון Yin-Yang Wu-Hsing) ראה אז את הנחל כזרם נוח בשם yarimizu, והוא תוכנן להיות זרם רדוד. הזרם הונחה לצד הבניינים ליצירת מפלים ו-yarimizu, ואווירה של שדות כמו ב-Sagano ו- Murasakino נוצרה ב-tsuboniwa שבין השינדן ל-tsuinoya, עם תלוליות מתפתלות הנקראות נוסוג'י, פרחי בר נטועים וחרקים, לעשות נוף.

שבילי ה-yarimizu וקירות הסלעים של הנהר שלו תוכננו בעדינות כדי לבצע שינויים בזרימה, בועות לבנות מרתקות על הסלעים וצלילים נעימים.

מעיין עשיר, אם בכלל היה בשטח, שימש כמקור המים, וגם היווה מקור חשוב לקרירות בקיץ. ל-Higashi Sanjoden ממשפחת FUJIWARA, הידוע כשיינדן-זוקורי טיפוסי של משפחה עשירה מאוד, היה מעיין בשם 'סנקאן איזומי', שסביבו היו מסודרים סלעים, והמסדרונות רצופים בקרשים בצד הצפוני והדרומי של המעיין נקרא איזומירו.

למרות שאין שרידים של אחוזה זו מתקופת הייאן, אנו יכולים לדמיין איך זה היה על ידי לימוד תיעודים על מגילות תמונות ישנות ויומנים של שרי אצולה ושומריהם. שינדן-זוקורי תוארו בדרך כלל במגילות תמונות של אירועים שנתיים וב'מגילת התמונה של סיפורו של ג'נג'י', והן אפיינו את חייהם החינניים של האריסטוקרטים.

הגנים האלה היו מלאים ביופי טבעי, לא רק כדי להעריך, אלא גם כדי להשתמש בהם כחלל לעריכת טקסים. רישומים ביומנים ובמגילות תמונות שהוזכרו לעיל מלמדים שסוגים רבים של אירועים שנתיים חשובים התרחשו באחוזות מכובדים באותה תקופה. האורחים עמדו תחילה בתור בחצר הדרומית כדי לברך זה את זה, אחר כך סימן להם המארח או ירד לגן כדי להדריך אותם להיכנס לשיינדן מדרום. מוזיקה וריקודים אנחנו

מחצית מאה 12- מחצית מאה 14:

ככל שהמסחר עם סין גדל בתקופת קמאקורה [ 1185–1333] שוב סגנונות אדריכלות סיניים הוכנסו מחדש ליפן. הסגנון שהובא לראשונה ליפן בתקופה זו היה קיבל ביטוי בתהליך השיקום שלמקדש טודאי-ג'י [דייבוטסו-יו או טנג'יקו-יו- נארה].

מקדש טודאי-ג'י [שבנארה והפסל של בודהה ברושאנה, שנבנו בעידן טנפיו, נהרסו בשריפה במהלך מלחמת ג'ישו-ג'ואיי שהתרחשה בסוף תקופת הייאן והם נבנו מחדש על ידי צ'וגן שונג'ובו. [Chogen Sunjobo] לאחר שהתגבר על מכשולים רבים בבנייתו מחדש של מקדש טודאי ג'י במהלך המאה ה12 , צ'וגן שונג'ובו קידש את תמונת הבודהה הגדולה שנוצרה ב- 1185 אולם הבודהה הגדול נבנה מחדש ב- 1195. טקס זיכרון מפואר נערך ב- 1203. הסגנון האדריכלי של אולם הבודהה הגדול ושחזורים דומים אחרים על ידי צ'וג'ן היה ייחודי למדי ויש לו מאפיינים משותפים עם הסגנון האדריכלי של מחוז פוג'יאן והסביבה של סין באותם ימים (שושלת סונג).

ההשפעה של הארכיטקטורה הסינית שבה להיות גורם משפיע והוצגה לראשונה בדייבוצ'ו ,אחד המאפינים שלה היה בנייתם של אולמות גדולים לתפילה וכן לכינוס כמו במקרה שלפנינו הדיאמו קדים לאדונם בחדר הגדול

Tōdai-ji Great Buddha Hall (daibutsuden), a National Treasure Nara

Tōdai-ji Great Buddha Hall (daibutsuden), a National Treasure Nara

למרות שהסגנון הארכיטקטוני, המשלב מבנה רציונלי ועיצוב נועז, התאים לאולם הבודהה הגדול, הוא לא תאם את ההעדפה היפנית לחלל שליו, ולכן לאחר מותו של צ'וגן , איבד סגנון הבניה של Daibutsu-yo פופולריות . בעלי המלאכה שעסקו בשיקום אולם הבודהה הגדול נטשו את הסגנון האדריכלי של דייבוצו ופיתחו לאחר אותו פרויקט סגנון אדריכלי יפני חדש, המכונה Setchu-yo (סגנון צלב) כך נוכל לומר שבעקבות הרצון להתרחק מההשפעה הסינית שבוטאה באדריכלות דיבוצ'ו Daibutsu-yo נולד ביפן שוב סגנון מקומי .

​ הסגנון המקומי שהיה אופייני לתקופת קאמקורה [ 1185–1333] בחיפוש הזהות היפני Buke-zukuri (武家造)

​סגנון בוקה-זוקורי היה למגורי סמוראים בתקופת קמאקורה. עם חשיבות המיוחסת למעשיות, הסגנון הפשוט נחשב כמתאים למגורים לסמוראים בניגוד לתרבות האצולה. המבנה לפניכם אולי אחד המבנים המוקרים ביפן , מקדש הזהב סגנון הבניה שלו ראשיתו במבנה מגורים לסמוראים.

מגורי סמוראים בתקופת ימי הביניים

על פי תיאורי מקום מגוריו של השוגון קמאקורה באזומה קגמי (מראה המזרח), בית המגורים כלל מקדש, קוגושו (מעונו של יורש השוגון), Tsune no gosho (חדר לשוגון), Nitogosho (המקום המרכזי המורכב משני אולמות), tsuridono (ביתן דייג) וסמוראי-דוקורו, מה שמראה שהוא ירש את המאפיינים של אדריכלות בסגנון שינדן-זוקורי תוך הוספת היבטים סמוראים ייחודיים וקיומו של צורידונו מעיד על כך שהיה צ'יסן גן (גן בסגנון יפני עם בריכה מרכזית ומעיין).

בעידן זה, הארכיטקטורה הבסיסית של מגורי הסמוראים התבססה על מבנים בסגנון שינדן-זוקורי, שהיו מרחב המחיה העיקרי של אצילים בתקופת הייאן, אך נראה שמאחר שאורח החיים של הסמוראים שונה מאצילי חצר וטנג'וביטו (גבוה- מדרג אנשי חצר שמורשים להיכנס לארמון הקיסרי), סגנון המגורים שונה בהתאם. הסמוראי-דוקורו במעון הגדול של שוגון קמאקורה ברוחב 146 מ' היה המקום בו התאספו גוקנין (ווסאל מיידי של השוגון) כדי לקיים טקסים או נשפים, אך נחשב גם ששוגון וגוקנין ישבו לפעמים פנים אל פנים שם כמאפיין פולחני לחברת הסמוראים.

בנוסף, למרות שהפרטים של מגורי הסמוראים עדיין אינם ברורים עד היום, בית מגורים טיפוסי כלל את הדברים הבאים עד לתקופת מורומאצ'י: בבניין אחד או בבניין עם נספחים, חדרים שונים, כגון טוסאבוראי (טוסמוראי), שבו סמוראים התאספו, שינדן וטאימן-ג'ו (מקום מפגש), בו בילו הסמוראים את ימיהם, דיי (אידי) כחדר אורחים, קומונג'ו (משרד המינהל) וסלון, הוצבו עם קירות חזקים וחפירים המקיפים את גם הבניינים והגן היו קטנים יותר בהשוואה לסגנון שינדן-זוקורי, תואם לבניינים הקטנים יותר, וגינה קדמית עם שער חומות וכניסה הוצבה במקום הגן הגדול האופייני לסגנון שינדן-זוקורי, ובפנים החצר חולקה לחלקים קטנים יותר בעיקר לצפייה.

מגילות תמונות רבות צוירו לקראת סוף תקופת קמאקורה, ועליהן מצוירים בתים רבים של סמוראים מקומיים (כגון הונן שונין עדן (ביוגרפיה מצוירת של קדוש בודהיסטי, הונן) ומוקו שוראי אקוטובה (מגילות תמונה של פלישת מונגולית ניסיונות נגד יפן)). הם נסעו למחוז שהוקצה על ידי הבקופו (ממשלה פיאודלית יפנית בראשות שוגון) וחיו שם כדי לשלוט באזור שמסביב בהתאם לתפקידם. הם חיו באזורים כפריים, ניהלו ניהול חוות ושלטו בחקלאים. לא ברור באיזו נאמנות הציורים הללו מתארים את המצב הממשי של אותה תקופה. ב"מגילת הלוחם אובוסומה סאבורו" המפורסמת מתוארים ביתם של סאבורו אובוסומה ואחיו הבכור, ג'ירו יושימי ממחוז מוסאשי, והציורים והמילים על הציור מספרים לנו שאפילו האנשים שחיים בבירה ידעו שמעונו של ג'ירו יושימי היה נפלא. הציור מתאר אווירה נהדרת עם סירת בית שצפה בבריכה ומראה שג'ירו, שהתחתן עם ניובו (גברת ממתינה) מהחצר הקיסרית ונהנה מבידור כמו שירים ומוזיקה, הכין בריכה ובנה צורידונו. השטח העצום והיו בו עצים חינניים, כמו עצי שזיף יפני אדום, דובדבן ואורן, נטועים בגן. בהתחשב מהפריסה והמראה של הבניינים, הציור מראה כי המבנה היה כמו שנהוג בסגנון שינדן-זוקורי, אך גם מתאר היבטים האופייניים לבית סמוראי כגון אדמה על גגות קרש שטוחים על גבי קירות בוץ, אבזמי מתכת המשמשים לשער דלתות ושומרים הוצבו מסביב למעון לצורך הגנה. לעומת זאת, הסגנון והגודל של ביתו של אחיו הצעיר סאבורו עצמו הוא באותו סגנון שינדן-זוקורי כמו אחיו הבכור. עם זאת, ניתן לראות שאף סמוראי לא עוסק באמנויות צבאיות במעון ומחוצה לו ואין גינה עם בריכה לצפייה, אלא החצר השטוחה נותרה ללא השגחה עם הרבה עשבים שוטים הגדלים בפראות, ולגבי השתילה, עצי פולוניה הם רק עצים נטועים בין השער למסדרון הצ'ומון-רו. סגנון שינדן-זוקורי מסורתי לא יכול היה למלא את הצרכים של הסמוראים של עידן זה בגלל פעילות סמוראים טיפוסית כמו לחימה, אירוח אורחים ואירועי טיימן (פגישות לאישור היחסים בין אדון לשומר).

במהלך מאות החמישית ועד מאה ארבע עשרה מתרחש מאבק סמוי גם בתוך העולם האדריכלי בין השפעות זרות לבין שאיפה לפתח וילצור זהות מקומית ,אך המאבק היה לא קל ולא פשוט וההשפעות הזרות תמיד היו שם. כך למשל בשנים הבאות נזירי זן נסעו באופן פעיל בין יפן לסין, מה שהוביל שוב פעם להכנסת ארכיטקטורת המקדשים הסיניים ליפן. זה משמש לעתים קרובות באולמות הבודהה של מקדשי כת הזן (זנשו-יו או קארה-יו). עם זאת ביפן עצמה אדריכלות הבניה המקומית קיבלה סגנונון מקומי יפני במיוחד בבתי המגורים של האצולה והסמוראים והם יכולים לשקף עבורנו את הסגנון המקומי בתקופות השונות על השפעותיו . מכאן נוכל לסכם ולומר שהחל ממאה שישית ועד המאה החמש עשרה , סגנון האדריכלות של מקדשים ומבנים ציבוריים ביפן הושפעו מהתפיסות האדריכלות של סין בעיקר בהשפעת הבודהיזים ומסגנון המקדשים של שושלת באקצ'ה הקוראנית ,במהלך כל תקופה זו הבנאים והנגרים היפנים ניסו לקדם בתוך השפעות אלו גם סגנון וזהות אדריכלית מקומית בתוך סגנון המיובא לארצם ממוקדי הכוח באותה התקופה ובעיקר מסין שבה לידי ביטוי בוילות ובבתי האצולה המשפיעה המקומית , בהתאם לצרכים המיוחדים שלה , כמו למשל בצרכים המיוחדים של שוגון וסמוראים.

התקופה הII - שוב הפוליטיקה והכוחות החזקים משפיעים על התפתחות האדריכלות עם שינוי משמעותי

עידן מלחמת האזרחים , דייאמוס, שוגונים - טירות, ארמונות, מבצרי הגנה

האדריכלות היפנית של העת החדשה [מחצית שניה של מאה 16עד מחצית המאה ה19]

מאפיינים :

ההתפתחות האדריכלית ביפן בתקופה זו הושפעה רבות מהזירה הפנימית של יפן , התחזקות הכוח הצבאי - שוגונות יפן נכנסה אל תוך מלחמת אזרחים עקובה מדם הידועה בהיסטוריה כמלחמת הסמוראים , מאבק בין דייאמו גדולים ושבטים גדולים הצריך מבנים מבצריים כקוי הגנה. לאלו הייתה השפעה ניכרת על התפתחות מבנים גדולים בסגנון טירות מבצר שנועדו לשמש גם כמבנה הגנה ועד היום נוכל לראות את חלק מן הטירות הללו עומדות בנקודות מפתח אסטרטגיות של הדרכים היפניות. ומאוחר יותר [1603] כשהיא נסתיימה והשקט שרר במדינה היא השפיעה גם על האדריכלות האזרחית הן במבנה מקדשים והן במבני מגורים. בתקופה זו, הסגנון היפני של אדריכלות החל לקבל ביטוי חזק ולבש את סגנונו המקומי היחודי .

בהיסטוריה התרבותית, תקופת מומויאמה מתייחסת לעתים קרובות לתקופה שבין 1573 שבה נפלה שוגונת מורומצ'י [תקופת מוּרוֹמאצ'י נקראת גם תקופת אשיקאגה הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 1336 והסתיימה ב-1573. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות מורומאצ'י, אשר נוסדה בשנת 1336 על ידי שר הצבא שהפך לשוגון מייסד השושלת, אשיקאגה טאקאוג'י. סיומה של התקופה הגיע עם סיומה של השושלת כאשר השוגון ה-15 אשיקאגה יושיאקי גורש בשנת 1573 מהבירה קיוטו] .לבין 1615 שבה משפחת טויוטומי הופלה. בתקופה זו פותחה ארכיטקטורת הטירה; מגדלי הטירה נבנו כייצוג סמלי של כוח וציורים מרהיבים צוירו על מחיצות כדי לייצג את עידן איחוד המדינה. טקסי התה, שהחלו בתקופת מורומצ'י, פותחו לשלמות על ידי SEN no Rikyu ונולד סגנון אדריכלי חדש לצ'אשיצו (חדר תה).

​סגנון שודן-זוקורי הוא המונח המוצע בהיסטוריה האדריכלית לציון הסגנון האדריכלי של בתי מגורים סמוראים בתקופת מורומצ'י.[ אמצע מאה 14- אמצע מאה 15]

בתחילה, בתי המגורים הסמוראים עקבו אחר סגנון שינדן-זוקורי, והפריסה של בית המגורים של השוגון יושינורי ASHIKAGA (האנה נו גושו (מילולית, ארמון הפרחים) מרוכזת בשיינדן (הבית הראשי). עם זאת, בזמן ה-Higashiyama-dono של יושימאסה אשיקאגה, נוצר Tsune no gosho (בניין למחייה) שנקרא Shuden. השודן היה מקום שבו ניתן היה לעשות את כל הפעילויות היומיומיות עם חדר לניהול טיימן (פגישה כדי לאשר את היחסים בין אדון לשומר) ושירותים בודהיסטים וחדר שינה. סגנון אדריכלי זה שונה מזה של סגנון שינדן-זוקורי, שבו שינדן וטאינויה (הבניין בו התגוררו בני המשפחה של בית המגורים) היו קשורים למסדרון, וסגנון שודן-זוקורי שבו כניסה, דאי-שוין (סלון גדול) ושו-שאין חדר קטן ) היו מחוברים בשורה. הוא נחשב כסגנון אדריכלי מובהק ונקרא סגנון שודן-זוקורי.

אף מבנים בסגנון שודן-זוקורי לא שרדו מאותה תקופה וניתן לשער את מאפייניו רק ממסמכים קשורים קיימים. למרות שנבנה לאחרונה, נאמר שהשוּן (חדר האורחים) במקדש אונג'ו-ג'י שומר על כמה היבטים של סגנון השודן-זוקורי. הרצפה, המדפים והשאון נותנים רושם של שוין מיושן. אולם הקבלה של קנגקואין (נבנה בשנת 1600) ואולם קבלת הפנים של קוג'וין (נבנה בשנת 1601) במקדש Onjo-ji הם אוצרות לאומיים. השוין שהיה פעם בניקו-אין של מקדש אונג'ו-ג'י פורק ונבנה מחדש בטוקיו כדי להפוך לגקו-דן (מילולית, אולם אור ירח) במקדש גוקוקו-ג'י (רכוש תרבותי חשוב).

סגנון נוסף שהתפתח ביפן באותה תקופה והשפעתו ניכרת על הבניה היפנית משך שנים רבות היה סגנון Shoin-zukuri (書院造)

סגנון Shoin-zukuri (書院造)

הוא אחד מסגנונות האדריכלות של המגורים היפניים אשר הוקמו לאחר אמצע תקופת מורומצ'י. לשאין-זוקורי הייתה השפעה חזקה על בתי מגורים יפניים מאז.

תכונות של Shoin-zukuri

שוין (חדר עבודה שנבנה בסגנון שוין) מרוהט ב-zashikikazari (סט של מאפיינים דקורטיביים), כגון טוקונומה (גומחות להצגת חפצי אמנות) (או אושי-איטה), צ'יגאי-דנה (מדפים המובנים בתוך קיר), ו-tsukeshoin (שולחן מובנה). אפילו בנשפים כיום, מושבים מוגדרים לעתים קרובות כ'קמיזה' או 'שימוזה' לפי מיקומם ביחס לטוקונומה, מה שמרמז שמרחקים מטוקונומה עזרו פעם לחברים לאמת את דרגתו ומעמדו של זה.

הקמת Shoin-zukuri

שוין היה במקור עבור נזירי זן לקרוא ספרים, עם לוח רצפה מוגבה כשולחן כתיבה שנמשך החוצה אל החדר ועם אקארי-שוג'י מלפנים כדי להכניס אור. Oshi-ita (גומחה דקורטיבית רדודה, קודמתה של הטוקונומה ) וצ'יגאי-דנה הותקנו להצגת עבודות קליגרפיה, ציורים וקישוטים אחרים.דוגמה היסטורית מפורסמת למבנה ארכיטקטוני המשלב מאפיינים אלה היא דוג'ינסאי, מחקר שבנה יושימאסה אשיקאגה בטוגודו (בניין המכיל תמונה של אמידה בודהה) של מקדש גינקאקו-ג'י (מקדש ג'ישו-ג'י). זהו חדר קטן של ארבע וחצי מחצלות טטאמי עם צוקשוין וטאנה, ונחשב למקורם של בתים יפניים טיפוסיים שהסגנון שלהם שורד היום.

עד סוף תקופת המורומאצ'י נבנו מקדשים עם שוין ומגורי סמוראים עם אושי-איטה, טאנה ושאין, והסגנון של שוין-זוקורי נוצר בהדרגה.

הוקם כמכשיר להצגת דרגות ומסדרים היררכיים, ושיאו היה בארכיטקטורה של טירות בתקופת אזוצ'י-מומויאמה. ציורי קיר של קנוהא בטירת אזוצ'י-ג'ו שנבנתה על ידי נובונאגה ובטירת אוסקה-ג'ו ואחוזה מפוארת, Jurakudai, שנבנתה על ידי Hideyoshi TOYOTOMI פעם ייצגו את הכוח המלכותי של בעלי הכוח. עם זאת, אף אחד מאלה לא נשאר היום.

Ninomaru Shoin בטירת ניג'ו-ג'ו, אשר נבנתה על ידי ה-Shogun Iemitsu TOKUGAWA השלישי, מפורסמת כדוגמה ל-Shoin-zukuri שקיימת עד היום. זה היה מקום שבו פגש השוגון אדונים פיאודליים אחרים, שישבו שם בסדר מוגדר בהחלט. הקמיזה שבה ישב השוגון מעוטרת ב-oshi-ita, tana, shoin ו-chodaigamae (דלת דקורטיבית) או mushakakushi (דלת סודית לשומרי ראש), והיא נמצאת בקומה הגבוהה מבין כמה שלבי הקומות המסודרים בסדר עולה. משימוזה, עם מבנה בעל דירוג גבוה בשם oriage gotenjo.

פופולריזציה של Shoin-zukuri

למרות שהטוקונומה הוגבלה מכיוון שהם נחשבו מפוארים מדי עבור אנשים רגילים בתקופת אדו, כמה אנשים בעלי השפעה הורשו לבנות טוקונומה כשהם מזמינים מושלים מקומיים לבתיהם, למשל. סוג זה של זשיקיקאזרי בוודאי הגביר את סמכותם בקהילה.

מכיוון שהגבלות בנייה אלו המבוססות על מעמד חברתי בוטלו בתקופת מייג'י, התקנת טוקונומה בבתים רגילים הפכה לנפוצה. עם זאת, זשיקי עם טוקונומה היה חדר מיוחד, כך שאפילו בני משפחה נאסרו להיכנס לחדר במשפחות רבות.

בתקופת אדו [ תקופת אֵדוֹ המכונה גם תקופת טוֹקוּגאוָוה, היא תקופה בהיסטוריה של יפן שהחלה ב- 1603-1868 בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות טוקוגאווה שבּירתה הייתה אדו ומכאן גם שמה של התקופה] כאשר התרבות הפופולרית יותר פרחה, רואים נטייה ברורה לחילוניות גם בתחום האדריכלות. דוגמה לתנועה זו היא סגנון סוקיה-זוקורי, שבו שולבו תכונות צ'שיצו [בתי תה] במבני מגורים וכן במתקני בידור עירוניים כמו תיאטראות ובתי בושת. בתים פרטיים התפתחו גם הם בהדרגה, ואימצו את המאפיינים של סגנון שוין-זוקורי בחלקם. בגזרת אדריכלות המקדש, הונדוס (אולמות ראשיים) גדולים, כמו זה של מקדש זנקו-ג'י ומקדש סנסו-ג'י, נבנו כדי להכיל מספר רב של מתפללים.

מבנה טירות כיצוג סמלי של כוח

מקדש Zenkō-ji Nagano, Nagano

מקדש Sensō-ji asakusa, Taitō-ku, Tokyo

אימוץ הסגנון של מקדשים אל תוך מבנים פרטיים בצורות הונדוס [אולמות גדולים ]

במקביל לאורך תקופת ממוראצי , ועד תקופת אדו מתפתח סגנון בניה של בתי תה :Sukiya-zukuri (数寄屋造)

​היסטוריה של סוקיה-זוקורי

בתי תה בשם סוקיה הופיעו לראשונה בתקופת אזוצ'י-מומויאמה. במקור סוקיה היה בית תה קטן עצמאי (לכל היותר בגודל 4 וחצי מחצלות טטאמי) שנבנה הפונה לגינה. באותה תקופה כבר הוקם שוין-זוקורי, המכיל חדר מרשים מרוהט בגומחה, מדף וצוקשואין (שולחן מובנה), שתפקידו בשמירה על היררכיה ומעמד, אבל המאסטרים של תה טקסי לא אהבו עיצובים רשמיים ו קישוט מדהים. הם אהבו סוקיה שנבנו בסגנון קליל וקל.

בתקופת אדו סגנון הסוקייה התפשט מבתי תה לבתי מגורים. כיום, בתים רבים ומסעדות מפוארות בסגנון יפני מעוצבים לפי אדריכלות סוקייה.

מומחי ההיסטוריה האדריכלית מכנים זאת 'שוין בסגנון סוקייה', בהתחשב בכך לא כסגנון מקורי אלא כסוג של שוין-זוקורי.

עיצוב ייחודי ל-Sukiya-zukuri

אדריכלות סוקיה מאופיינת בביטול מוחלט של המעמד והסגנון שאדריכלות שוין שמה דגש עליהם. העיצוב שלו פשוט ומתוחכם, משקף את רוחו של אמן תה בדחיית קישוט שטחי והדגשת שיפור עצמי פנימי כדי לבדר את האורחים. להלן התכונות של Sukiya-zukuri:

השמטת נגשי (חתיכת עץ אופקית במסגרת): נעשה שימוש ב-Menkawabashira (משטחי קליפה) עם משטחים עגולים, בדרך כלל במקום נגשי אלה.

גומחה: הכוך בסוקיה קטן ופשוט בהשוואה לזו של שוין-זוקורי.

מרזבים עמוקים: המרזבים רחבים, יוצרים צללים ותחושת שלווה

בהתאמה למזג האויר - באלפים היפנים למשל נבנו בתים בסגנון : Gassho-zukuri (合掌造)

גאשו זגורי הווא סגנון אדריכלי יפני עם גג תלול מובהק. קבוצת המבנים בכפרים שיראקאוואגו וגוקאיאמה ידועים במיוחדג ונרשמים כאתר מורשת עולמית (מורשת תרבותית) על ידי החינוך, המדע והתרבות של האו"ם. ארגון (UNESCO).

תכונות של Gassho-zukuri

המאפיין העיקרי הוא קיריזומה יאן (גג גמלון) תלול עם סכך. אומרים שהמונח של Gassho-zukuri בא מהעובדה שצורת הגג דומה לזו של ידיים מתפללות. הקואגומי (מסבכת גג או מסגרת) של Gassho-zukuri בשיראקוואגו ובגוקאיאמה הפך למפורסם, אבל המבנה הזה היה בעבר בשימוש נרחב בבתים פרטיים יפניים. Gassho-zukuri הוא בעל יתרון כי יש צורך בגג תלול כדי למנוע מגשם לחלחל לתוך הבית עם גג סכך. בנוסף, הוא גם מתאים לתמיכת משקל השלג המצטבר באזורי שלג כבדים. בתי הגשו-זוקורי בשירקאווה נבנו בין השנים המאוחרות יותר של תקופת אדו לתקופת מייג'י. המבנה שלו שונה במידה ניכרת מ- הקואגומי (מבנה וואגויה) כגון שוין-זוקורי או סוקייה-זוקורי, המשמש לבתים של אנשים במעמדות גבוהים יותר. ליתר דיוק, מוטות הרכס וקווי הגג נתמכים אנכית מלמטה במבנה הוואגויה. עם זאת, ב-gassho-zukuri, חומרים משני הצדדים נשענים זה על זה בצורת הצלב הסיני 人 בעמודי הרכס. זה נקרא בדרך כלל מבנה הסאסו. זהו מבנה מסבך ואידיאלי בהתחשב במאפיינים של חומר עץ מכיוון שהוא מפחית את רגעי הכיפוף ומרכז את חוזק המתיחה של הקורות. לבתי Gasho-zukuri יש שטח מרווח מתחת לגג ללא koyazuka (חומרי עץ הממוקמים אנכית). בסביבות אמצע תקופת אדו, החקלאים החלו להציב מדפים לגידול תולעי משי בחלל זה מתחת לגג שלהם כאשר התעשייה החקלאית צמחה. קשה מבחינה מבנית ליצור גגות שאינם תלולים בסגנון Gassho-zukuri. עם זאת, סבורים כי הגג נעשה גבוה יותר ותלול יותר כדי להגדיל את השטח הפנוי למדפים להגדלת תולעי משי. גגות סכך מסוכרים מחדש אחת ל-30 עד 40 שנה. כששלג מחליק מהגג, לפעמים הוא מביא איתו חתיכות סכך. לכן יש לתקן את הגג פעם או פעמיים בשנה. העבודות לחידוש או תיקון גג סכך נעשות בשיתוף עם אנשי הקהילה. מערכת זו נקראת 'yui' (התקשרות).

ובתוך אלו עוצבו עוד בתי פאר וטירות הגנה שפיתחו עוד שני סגנונות יפנים בטרם תעבור האדריכלות היפנית שינוי מרחיק לכת

Kara-zukuri (唐造)

סגנון הקארה-זוקורי מציג מבני טירה ביפן, במיוחד לנוף החיצוני של טנשו ( המגדל של טירה). זהו סגנון של uchimawarien התו הסיני 唐 (קארה, המציין את סין) משמש מכיוון שהוא נותן נוף חיצוני חדש או יוצא דופן. סגנון זה מסופק בעיקר עבור הקומות העליונות. עם זאת, הוא משמש לעתים לקומה תחתונה: לדוגמה, בטנשו של טירת Iwakuni-jo, הסגנון משמש לקומה השלישית. בטירות בסגנון זה, חלקן העליון עשוי להיות גדול יותר בחלק התחתון, כאשר הנוף החיצוני נותן רושם מאוד לא יציב ומרשים. השוגון ליושו טאקגאווה Ieyasu Tokugawa הגביל את מספר הקומות של טנשו שניתן לבנות לאחרונה, ולכן, נאמר שסגנון כזה שימש גם, כדי לעקוף את ההגבלה, כדי לצמצם את מספר הקומות שנספר מבחוץ של הטנשו שנבנה בעידן הקיצ'ו. (1596 - 1615) או מאוחר יותר The Structure of Kara-zukuri

המבנה הוא משהו כמו מה שנעשה על ידי סגירת סוטומאווריין (מרפסת צרה מסביב לחדר, מחוץ לדלתות הסערה הזזה, המשמשת לצפייה בסביבה) עם קירות או לוחות. לדוגמה, כאשר הסגנון משמש לקומה העליונה, חלק ה-uchimawarien בולט מחלק החדר, שגודלו כמעט זהה לזה של הקומות התחתונות, כמתואר להלן. גודל חלק החדר נעשה כמעט שווה לזה של הקומות התחתונות. כאשר מי גשם דולפים מהגג או שהמרפסת מתפרקת, ניתן להקים מסביב למרפסת דלתות סערה או קירות מהגג למרפסת, מה שגורם למבנה להיראות בסגנון זה. עם זאת, לפעמים מוקמים דלתות או קירות בין המרזבים של הקומה העליונה ביותר לבין הגג/ים של הקומה/ים התחתונה, או שהמרפסת עצמה מוזזת לפעמים. מבנים שנעשו בצורה כזו אינם נקראים קארה-זוקורי.

ונחתום בסגנון הטירה המאוד בולט ביפן

טירה יפנית (城 shiro) היא מבצר ומקום מושבו של אדון הסמוראים שנבנתה מעץ ואבן. הצורה הראשונה של הטירה היפנית הייתה מחסן לחתיכות העץ היפני במאות המוקדמות, ואז התפתחה לצורת המבנה הידועה ביותר שלהם של מבנה חזק ויפה במאה ה-16. המבנה של הטירה היפנית שונה מאוד לא רק ממדינות המערב, אלא גם ממדינות אסיה אחרות כמו סין. הטירה היפנית פותחה באופן ייחודי על ידי סמוראי והיא הגיעה לעיצוב היחיד בעולם. על פי המחקר, יש כ-25,000 טירות ברחבי יפן כולל חורבות ושחזורים.

התקופה הIII , תקופת מג'י [ 1868 והלאה ] שפעות מערביות - הדרך לגורדי שחקים

האדריכלות היפנית סוף מאה ה19 -ועד ימנו מאדריכלות גייפו -לאדריכלות פוסט מודרנית

מעץ וקורות - לבטון וגורדי שחקים

ג'ושיה קונדר אדריכל בריטי "אבי לימודי האדריכלות היפניים"

אדריכלות גייפו - קנקיקו (Gi-yofu Kenchiku)

אדריכלות יפנית בהשפעה מערבית סוף המאה 19 תחילת מאה 20

בסוף המאה ה19 - אנו רואים שוב את השפעת הכוחות הפוליטיים הבינלאומיים משנים את האדריכלות ביפן - חדירת הזרים למזרח אסיה לסין ואחר כך גם ליפן , מעצמות העולם המערבי ובראשם הבריטים ואחר כך האמריקאים . אלה שהפעם ההשפעה תהיה עצומה והיא תלך ותתווה את אדריכלות יפן של המאה ה20 ועד ימנו, הדרך לבניה מתקדמת החלה , גורדי השחקים הם התוצאה .

בתי מגורים, בתי מסחר וכנסיות לתושבים זרים נבנו בהתנחלויות הזרים שהוקמו בימיה האחרונים של השוגונאט של טוקוגאווה. [ 1603 - 1868] דוגמאות בולטות לכך: בניין בית הספר קאצ'י ואחוזת גלובר, הניצבת בנקודה גבוהה בנגאסאקי, נבנתה על ידי יפנים בהוראת גלובר, אך היו גם כמה מבנים שנבנו ע"י מהנדסים זרים מבקרים. בהשראת המבנים החדשים הללו בהתנחלויות הזרות, החלו הבונים היפנים לבנות בתים ומבנים בסגנון מערבי (Gi-yofu Kenchiku).

בניין בית ספר קאיצ'י לשעבר (1876), דוגמה לארכיטקטורת גייפו השפעה מערבית נשענת על מסורות ארכיטקטורה יפנית

אחוזת גלובר - נאגסקי , סגנון גייפו השפעה מערבית נשענת על מסורות יפניות

אדריכלות גיפו Giyōfū (擬洋風建築, Giyōfū-kenchiku, "ארכיטקטורה פסאודו-מערבית") הייתה סגנון של אדריכלות יפנית שדמה כלפי חוץ לבנייה בסגנון מערבי אך נשען על טכניקות יפניות מסורתיות. סגנון גיופו קנקיקו שגשג בתקופת מייג'י המוקדמת, ונעלם ככל שהידע על טכניקות מערביות הפך לנפוץ יותר. מבנים בסגנון Giyōfū נבנו על ידי נגרים יפנים בטכניקות בנייה מסורתיות, אך עם פריסה וקישוט חיצוני המבוססים על התבוננות בבניינים בסגנון מערבי באופן אישי או בצילומים, או מבוססים על ספרי עיצוב כמו Shinsen Hinagata Taisho Daisen, שהציעו דפוס. עיצובים שניתן לשחזר. רבים מהמבנים הללו היו סימטריים ועשו שימוש באכסדרות או מרפסות עם עמודים, חזיתות קלאסיות, חלונות אבנט וגמלוני נוי

טאטסונו קינגו (辰野 金吾] תלמידם

​Thomas Ustick Walter

Josiah Conder

Josiah Conder (28 September 1852 – 21 June 1920) was a British architect who was hired by the Meiji Japanese government as a professor of architecture for the Imperial College of Engineering and became architect of Japan's Public Works.

בתחילת תקופת מייג'י, [1868] ממשלת יפן עשתה ניסיונות נואשים לרכוש טכנולוגיות אדריכליות מערביות על מנת לפתח את הערים הנדרשות למודרניזציה של המדינה. תומאס וולטרס וג'ושיה קונדר הוזמנו ליפן כמומחים זרים בשירות ממשלתי. קונדר השקיע את מאמציו בהכשרת אדריכלים יפניים במכללה האימפריאלית להנדסה ולכן כונה 'אבי לימודי האדריכלות היפניים'. ״קינגו טאטסונו היה אחד הבוגרים הראשונים של האוניברסיטה בהשראת קונדר במכללה האימפריאלית להנדסה .

Imperial College of Engineering

טאטסונו קינגו (辰野 金吾]

טאטסונו קינגו (辰野 金吾, יליד 13 באוקטובר 1854 - 25 במרץ 1919) היה אדריכל יפני יליד קראטסו, מחוז סאגה, קיושו. דוקטור להנדסה. לשעבר דיקן המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת טוקיו האימפריאלית . ידוע בעיקר בזכות עבודתו כמעצב בנין הבנק של יפן [ 1896] ובניין טאטסון של תחנת טוקיו [1914]

מבנה הבנק אוף יפן - המטה הראשי אדריכל טאטאסונו קינגו בוגר האוניברסיטה האימפריאלית בטוקיו בהשפעת קונדור .

מבט על מבנה מארונוצ'י של תחנת טוקיו מהארמון הקיסרי (כולל החפיר) (2018)בוגר האוניברסיטה האימפריאלית בטוקיו בהשפעת קונדור .

המראה של היציאה הצפונית של מוראנוצ'י Marunouchi מתחנת טוקיובוגר האוניברסיטה האימפריאלית בטוקיו בהשפעת קונדור .

מתוך תוכנית להקים משרדי ממשלה רבים ממשלת יפן הבינה את הצורך בפיתוח מומחים בתחום האדריכלות, ממשלת יפן ביקשה סיוע מממשלת גרמניה, מדינה אירופאית מתקדמת שהיפנים העריצו. משרד העיצוב האדריכלי של הרמן ENDE ווילהלם בקמן (Baufirma Ende & Boeckmann) נבחר לסייע בפרויקט, ושני הגברים נשלחו ליפן. בהתבסס על הצעתם של אנד ובקמן שנציגים מסוימים יישלחו לגרמניה כדי ללמוד ולרכוש את הטכניקות הדרושות לבניית מדינה מודרנית, ממשלת יפן שלחה משלחת למוד לגרמניה המורכבת מ-20 צעירים יפנים, כולל Yorinaka Tsumaki Yuzuru Watanabe, Kozo Kawai ו-17 פועלים בכירים שהתמחו בסיתות, נגרות, סתת אבן מלאכותית, הנחת לבנים, צביעה, קירוי וסיוד. ידע רב נרכש מהשליחות בת שלוש השנים ולאחר שחזרו ליפן, לרבים מהנציגים היה חלק חשוב בחוגי האדריכלות, חלקם הפכו לאמנים, בעוד שאחרים הפכו לבוגרים הראשונים של מה שמכונה כיום טוקיו מכון טכנולוגי. Kotaro SAKURAI היה ראוי לציון מיוחד בתור האדם היפני הראשון שקיבל רישיון כאדריכל בריטי מורשה בשנת 1892 לאחר שלמד בחו"ל באוניברסיטת לונדון.

אדריכלות נחשבה תמיד לטכנולוגיה של מודרניזציה שאמורה היתה להלמד מהמערב ותפיסת האדריכלות כאמנות לא התפתחה ביפן. במהלך רעידת האדמה בנובי נזק רב נגרם למבני לבנים ורעידת האדמה הגדולה בקנטו, שהובילה פיתוח של טכנולוגיות עמידות בפני רעידות ייחודיות ליפן. כתוצאה מכך התפתחה נטייה לראות בארכיטקטורה רק מושג הנדסי. השקפה זו קיימת עד היום.

בינתיים, בשנת 1920 החלה תנועת העיצוב האדריכלי היפנית הראשונה עם קבוצה של בוגרים מהמחלקה לארכיטקטורה של האוניברסיטה הקיסרית של טוקיו, כולל Sutemi Horiguchi, Mamoru Yamada, Kikuji Ishida, Keiichi Morita ומאיומי Takizawa זה נקרא בונרי-הא קנצ'יקוקאי.

אדריכלות יפנית עכשווית אדריכלות פוסט מודרנית

לאחר שספגה מכה קשה במהלך מלחמת העולם השנייה, מצאה התנועה האדריכלית היפנית הזדמנויות לפיתוח במהלך השיקום שלאחר המלחמה ותקופות של צמיחה כלכלית גבוהה. השימוש בבטון וברזל הפך לנפוץ ומתקנים ציבוריים בכל מקום נבנו בסגנון האדריכלי המודרני. רעידות אדמה תכופות היו בעיה ביפן, אך ככל שהטכנולוגיות העמידות בפני רעידות השתפרו, הוקלה הגבלת הגובה של 100 שאקו (31 מטר) ונבנו בניינים רבי קומות נוספים. יפן החלה לטפח אדריכלים רבים בעלי שם בינלאומי כמו קנזו טנגה [Kenzo Tange] ,פומיקו מאקי [Fumihiko Maki] וטדאו אנדו [Tadao Ando], והסטנדרט של האדריכלות המודרנית ביפן הלך והשתפר.

בינתיים, מלבד כמה אדריכלים בתקופות הטאישו ובתקופות השוואה המוקדמות, הרעיון של יופי נופי בערים כמעט אבד בתקופות המלחמה ובתקופות השיקום שלאחר המלחמה. רבים מהנופים העירוניים המסורתיים והמבנים הישנים והיפים אבדו במלחמה או במהלך הצמיחה הכלכלית, והיה מספר גדל והולך של מבנים זולים שהדגישו רציונליות כלכלית scrap and build" הרוס ובנה" חוזרים ונשנים. אנשים החלו להביע חששות מכך שערים יפניות הפכו למכוערות, ולכן ננקטו כמה צעדים, כמו הקצאת מחוזות שימור לקבוצות של מבנים היסטוריים ופיתוח חוק הנוף, המדגיש את האסתטיקה של ערים ואדמה.

קנזו טנגה , Kenzō Tange, Tange Kenzō, 1913 - 2005) היה אדריכל יפני, וזוכה פרס פריצקר לאדריכלות לשנת 1987. הוא היה אחד האדריכלים המשמעותיים ביותר של המאה ה-20, שילב סגנונות יפניים מסורתיים עם מודרניזם, ותכנן מבנים מרכזיים בחמש יבשות.

טדאו אנדו [Tadao Ando] אחד האדריכלים העכשווים המובילים ביפן יליד 1941, הוא ידוע בעיקר בזכות בנייני הבטון המינימליסטיים שלו .

Fumihiko MAKI אדריכל יפני לאחר המלחמה אשר שילוב המודרניזם עם מסורות אדריכליות יפניות

כיום עריה המרכזיות של יפן הן יערות של גורדי שחקים נפלאים שרבים מהם מאכלסים משרדים של חברות ענק, ביטוח, משרדי עסקים הבניה של גורדי שחקים עצובים המשולבים ומגוונים במספר שימושים של מקומות עבודה , בתי מלון, ובתי דירות נעשית בתוך אסטרטגיה של מה שנקרא : ' intelligent building’ design, construction and use"

עיצוב בניה ושימוש כבנינים חכמים תפיסה שהיפנים החלו לחקור אותו וללמוד אותו לעומק. המונח 'בניינים חכמים' נמצא בשימוש כבר מ 1982 ובערך עשור אחר כך ביפן כבר יושם במבנים רבים . ההגדרה הנפוצה ביותר של בניין חכם מדגישה את השימוש במערכות ורכיבים טכנולוגיים מתקדמים, המקושרים ונשלטים על ידי מחשבים וטכניקות תקשורת מתקדמות, לביצוע ניהול תפעולי של הבניין. גורם משמעותי שהוביל ללמידה ולחקר בנייה חכמה ביפן הוא המחסור בשטחי משרדים. משרד הבינוי היפני העריך שבשנת 1989, הביקוש לבנייה חכמה של בניינים היה 50 מיליון מ"ר, ו-20 מיליון מ"ר לחידוש או שיפוץ מבנים ישנים. ה"בום" הזה בבניין משרדים הציע הזדמנות מצוינת ליישם תפיסות טכנולוגיה עילית לבניית מבנים, תוך שיפור סביבת העבודה. היפנים מדמיינים בניינים בטכנולוגיה עילית כדי לפתור בעיות חלל, תוך שיפור איכות החיים , תהליך שבו מעורבת ההממשלה היפנית כל הזמן.

"כפי שהיה אופייני בחיפוש אחר פתרונות לבעיות פנים יפניות בתחום משרדים ומרחב , היפנים עסקו בנושא בניית בנייני משרדים מנקודת מבט חדשה. הם רואים בבניין מערכת ומחפשים פתרונות מערכתיות. זה מאפשר להם לא רק לטפל בבעיה הביתית של שיפור תנאי העבודה, אלא לפתח טכנולוגיות חדשות שניתן לשווק בחו"ל. הרעיון של הבניין החכם הוא המפתח לאסטרטגיה זו. מתייחסים אליו כמו מערכת שניתן לפתח לשיווק כיחידה, כגון מערכת תומכת בתי זיקוק או מערכת בקרת הובלת המונים. מוצרים שונים ליישום רעיון זה יהפכו ל"ספין-אוף המייצרים שווקים חדשים" יפן מעניקה תמריצים למפתחים של מבנים חכמים. בינהם למשל מתן הטבת מס משמעותית למי שמתכננים ובונים מבנים חכמים. יתר על כן, גם המימון מסובסד על ידי הממשל היפני. לדוגמה, עלות הכסף עבור בניינים חכמים עשוי להיות נמוך בשיעור של עד 2-3% בהשוואה ל-10-14% שמשלמות חברות בארצות הברית עבור עלות הכסף לבניה חכמה. בארצות הברית, גם העיצוב ביפן, הוא חלק מחבילה מקיפה גדולה שמתוכננת ומטופחת באופן מרכזי כנ"ל גם לגבי התחזוקה , וזאת בניגוד למה שקורה בארה"ב למשל המדינה הראשונה וחשובה מאוד בתחום בנית מבנים חכמים .

חברות מובילות ביפן העוסקות בבניה חכמה : Takenaka , Nikken Sekkei ,Shimizu Corporation , KajIm Corporation Taisei , Obayashi

​בנינים חכמים : המושג 'בניינים חכמים' לא נולד ביפן אלה בארצות הברית, עם זאת בשנים האחרונות היפנים מצויים בפסגה ביישום מהיר של טכנולוגיות חדשות בעיצובים ויישומי מבנים. הדחף העיקרי לשימוש בבניינים חכמים ביפן [ כמו גם בארצות הברית], הוא הרצון להגביר את הפרודוקטיביות של הצווארון הלבן והאפקטיביות הארגונית. באופן דומה, בשתי המדינות מגזרים רבים של החברות תורמים לעיצוב ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות במשרדים. לאדריכלים, לחברות ניהול בנייה, לארגונים שמשתמשי קצה, ליצרני מוצרי ומערכות בניין, לספקי מחשבים וטלקומוניקציה ועוד אינספור יש "נתח" בבניינים חכמים. בניגוד לארה"ב לעומת זאת, שני משרדי ממשלה משרד הבינוי (MOC) ) ומשרד הסחר והתעשייה הבינלאומית (MITI)] מקדמים באופן פעיל את הרעיון הזה ותומכים בפעילויות להגברת פיתוחו משרדים אלה משוכנעים בצורך בתמיכה ממשלתית כדי לטפח עיצוב ושימוש במשרדים המנצלים את מלוא היתרונות של טכנולוגיות חדשות בשיפור הפרודוקטיביות של המשרד ובו זמנית שיפור תנאי העבודה לעובדי המשרד. בין הטכנולוגיות 'המובילות' הנראות בבניינים יפניים המעוצבים כגורדי שחקים חכמים : 1. כרטיסים חכמים בשימוש נרחב עבור אבטחה, הזמנת ועידה חדרים, עסקאות אשראי, שימוש בטלפון ורכישות. 2. מערכות ניטור רעידות אדמה ותזוזות מודדות את תנועת הבניין ומספקות מידע למחשבים השולטים במערכות אחסון קרח בגג כדי לנטרל את תנודת הבניין. 3. מערכות אחסון תרמיות של קרח נוזלי מתגבש בשילוב עם זרימה טבעית של נוזל הקירור, תוך שימוש בכוח מחוץ לשיא, משמשות לבקרת אקלים. 4. חיישני אינפרא אדום משמשים בתחנות עבודה לוויסות HVAC, תאורה ותנועת תריסים ונציאניים. 5. מערכות סיבים אופטיות מעבירות אור שמש למשרדים ולפנים אחרים שטחי בנייה. 6. חדרי ועידות טלפוניים בעלי יכולות מלאות לשידור וקליטה אלקטרונית של כל סוגי המידע בזמן אמת - כולל וידאו, נתונים, קול. 7. רובוטים משמשים להעברת מסמכים בין משרדיים, משלוח דואר, ופעילויות ניהול מתקנים כגון ניקיון ובדיקה עבור נזק מבני. 8. מערכות ניטור ובקרה מרכזיות מתקדמות משמשות שימור אנרגיה, בטיחות, אבטחה וניהול מבנים. 9. ניחוחות מוכנסים למשרדים כשירותים. 10. מערכות הגנה מפני הפרעות אלקטרומגנטיות מחסות בניין מרעש אלקטרומגנטי מבחוץ, המאפשר העברת מידע ללא כבלים. 11. התקני בקרת אור שמש ואור חשמלי מוסדרים אוטומטית על ידי מערכת שמשנה את תצורות תריסי חלונות בשילוב עם שליטה בתאורה חשמלית

4 דוגמאות לבנינים חכמים : בנין הקריסטל אוסקה, בנין מטה טושיבה טוקיו , בנין הפטנטים של יפן טוקיו, טכנו גרדן גינזה טוקיו

בנין הקריסטל - אוסקה , מרכז משרדים , בניין חכם Takenaka מגדל הקריסטל – אוסקה (פארק העסקים של אוסקה) – בניה חכמה . בניין זה, מכיל רבות מהטכנולוגיות הזמינות העדכניות ביותר. גובהו 150 מטר, יש לו 39 קומות - שתיים מתחת לפני הקרקע. קומת ההשכרה היא 1250 מ"ר, עם יחידות חדרים של 410 ו-430 מ"ר. ויתרו על תקנות ייעוד גובה בניין רגיל. על ידי מתן שטח ציבורי נוסף, הצליחו המעצבים לבנות גבוה יותר, ובכך להגדיל את נפח הבנייה המותר. מגדל הקריסטל ממוקם בפארק העסקים של אוסקה. האזור כולו נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. האזור מפותח מחדש לראשונה מאז המלחמה. האתר כולל בריכות ומזרקות הנותנות מראה של חוף ים. הקומות התחתונות מעוצבות עם חללים פתוחים גבוהים לאירועים אמנותיים, בינלאומיים ותרבותיים. נופים יפים זמינים בכמה כיוונים. לדוגמה, ניתן לראות בקרבת מקום את טירת אוסקה, ציון דרך היסטורי לאומי. שבעים ושניים אחוז מהשטח מיועד להשכרה. רצפות משרדים מתוכננות באמצעות מודול סטנדרטי של 3.6 מ"ר במקום 3.2 מ"ר טיפוסיים שנמצאים בבניינים יפניים. גובה התקרות הוא 2.8 מטר במקום 2.6 מטר המסורתי, כדי ליצור תחושת רחבה. עמודים מרוחקים 7.2 מטר זה מזה. מערכת כבלים שטוחה מפיצה חוטים לתחנות עבודה, ומאפשרת גמישות. הנתונים מועברים על ידי מערכת LAN אופטית. החלק החיצוני מכוסה כולו בזכוכית שפותחה ביפן עם 27 אחוזי העברה ו 32 אחוז חדירות. גונדולה נעה בלתי מאוישת משמשת לניקוי החלונות. מערכות התאורה ומערכות HVAC משולבות באופן הדוק, והן תלויות בטכנולוגיות מתקדמות המשתמשות בבקרות ממוחשבות וגיבוי ידני מערכות. ישנם חיישנים על גבי הבניין לשליטה על תריסים על בסיסם את עוצמת האור. מסך האוויר מבוסס היקפי עובד בשילוב עם תריסים לשליטה בטמפרטורה ובתאורה. גודל מודול מיזוג האוויר תלוי במיקום; הגודל בפנים הוא חצי מזה שליד חלונות. התריסים נשלטים תחילה אוטומטית על ידי חיישני גג.

מטה טושיבה - בניין משרדים זה הושלם ב-1984, עם 40 קומות, מגדל ו-3 מרתפים. גובהו 165 מטר. שטח הרצפה הכולל 147,400 מ"ר, כשקומה סטנדרטית היא 3460 מ"ר. היה מיועד לבניין החכם הראשון בעולם. הבניין תוכנן במקור להיות שטח לשוכרים. טושיבה הייתה צריכה להשתמש רק בחלק מהבניין והשאר היה אמור להיות מושכר אז הייתה קיימת תוכנית לאוטומציה משרדית. זה לקח יותר מ-20 שנה להשיג אישור מהשלטון המקומי לפתח את הבניין כקו חוף פּרוֹיֶקט. הבניין נבנה במיקום מבודד עם מעט תשתית על מנת קשר אותו לסביבה. טושיבה בנתה את הדרוש כבישים וגשרים כהשקעה בקהילה. במהלך 20 השנה הללו, היעד הכולל שונה לבניית מטה חברה.

Japan-Patent-Office -בנינים חכמים משרד הפטנטים היפני (Kasumigaseki 3-chome, Chiyoda -קו, טוקיו, יפן) הבניין הושלם ב- 1988. גובהו 81 מטר ושטחו 87,900 מ"ר, עם 16 קומות מעל הקרקע ושלושה מרתפים. הקומה הסטנדרטית היא 3754 מ"ר. כוונת הבניין היא לקיים מערכת פטנטים ללא נייר לחלוטין תוך 10 שנים (1984-1994). 500,000 בקשות פטנט מוגשות מדי שנה, ויש צבר עצום של פטנטים נייר בקובץ. הנתונים מומרים אלקטרונית לדיסקים - אופטיים לקריאה בלבד

​Makuhari Techno Garden Ginza (MTG) (23-9,נמצא ברובע העסקים החדש Makuhari, שנפתח בשנת 1990, הוא ממוקם 30 מייל מערב טוקיו; באזור מפרץ טוקיו. אוכלוסיית המתחם הכוללת צפויה להיות 150,000 איש. תחנת כוח מרכזית תשרת את כל האזור. דיור יינתן ל-26,000 איש; אלה שגרים בקהילה צפויים לעבוד שם, אך צפויים גם נוסעים בטוקיו. הפיתוח יימשך במאה הבאה. MTG היא דוגמה לרצון היפני להרחיק את הפעילויות מלב טוקיו, שהיא מרכזית ביותר בחיי העסקים היפניים. זהו שלב מוקדם בתהליך ביזור כללי. עם זאת, משרדי לוויין עדיין לא פופולריים מכיוון שאנשים רוצים פגישות פנים אל פנים ורוב הארגונים הגדולים מקיימים משרדים בטוקיו. לעובדים במשרדי לוויין יש לעתים קרובות תחושת נחמה.החלק המרכזי של המתחם הם בנייני משרדים חכמים בעלי תאומים, בגובה של יותר מ-100 מטר, עם שטח רצפה כולל של 215,000 מ"ר. בין המגדלים התאומים נמצא אטריום בגודל 2000 מ"ר עם צמחים ושיחים רבים, המיועד למנוחה, שיחה ופגישות לא רשמיות. המתקנים יכללו בריכת שחייה ומועדון אתלטים. מרכז כנסים בינלאומי, בתי מלון, מתקני מו"פ, חנויות ואזור מגורים מתוכנן. MTG מפורסם כחלופה לעלות הגבוהה של טוקיו וזיהום.

לתערוכת מבנים חכמים הבאה ביפן : https://www.japan-build.jp/tokyo/en-gb/about/smart-building.html

רגב טורס טיולי איכות גיאוגרפים , השתלמויות מקצועיות , סיורים מקצועיים .

גורדי שחקים אלו המעטרים את רובעיה הבולטים של טוקיו כדגמת רובע העסקים וההי טיק באקיהאברה , גורדי השחקים ברובע שינגוקו , וגורדי השחקים של איזור שיבוייה , כמו גם קו הרקיע המדהים של אוסקה , הם פרי יצירתם של גדולי האדריכלים בעולם ואדריכלים יפנים ידועים ואנו נציג בפניכם להלן את המבנים המיוחדים של גורדי השחקים המעטרים את שמי טוקיו הבירה ושמי אוסקה המרשימה .

רובע העסקים אקיהאברה - טוקיו מרכז הייט טיק ובניני משרדים חכמים

רובע שינגוקו Shinjuku City

שמי רובע שיבויה Shibuya City

להלן נציג לכם ממבחר גורדי שחקים המעטרים את שמי טוקיו הבירה ואוסקה

קנזו טנגה - מגוון יצירות אדריכליות ברחבי יפן [ בולטות עבודותיו ברובע שינגוקו ,טוקיו] - בשל תרומתו הגדולה לבנייה של גורדי שחקים בטוקיו אנו נקדיש ניתוח מעמיק לתפיסה האדריכלית של קנזו טאנגה דרך הבניה של בנין העיריה של טוקיו להלן .

בניין העיריה של טוקיו - רובע שינגוקו - אדריכל קנזו טאנגה , סיום אפריל 1991 , הבעלים הם ממשלת יפן office building, מיקום :Nishi-Shinjuku , עלות הבניה עמדה על 157 ביליון ין

התפיסה האדריכלית של קנזו טאנגה כפי שהיא באה לידי ביטוי בבנין העיריה החדש של טוקיו שברובע שינגוקו הקריירה של האדריכל היפני Kenzō Tange העמידה בפניו פעמיים את ההזדמנות לבנות את בית העיריה של טוקיו ב- 1952, בשלבים המוקדמים של הקריירה שלו, תכנן טאנגה בניין אדמיניסטרטיבי בYūrakuchō, טוקיו, עבור ממשלת המטרופולין של העיר. למעלה משלושים שנה מאוחר יותר, כשהממשלה עברה לשינג'וקו, טוקיו, הוא זכה שוב בוועדה לתכנן את הבניין המנהלי שלה. הושלם ב-1991, זה יהיה אחד הפרויקטים האחרונים והשאפתניים שלו. הגלגול השני שולט כעת בקו הרקיע של העיר, העיצוב הייחודי של הבנין מבטיח לו מעמד של ציון דרך. הכינוי Tochō (קיצור של שמה היפני [Tōkyō-to Chōsha], ההתייחסויות האדריכליות שלו הן למסורת והן למודרניות פועלות כמטאפורה ויזואלית לעיר האקלקטית שבה שולטים תושביה. האדריכלות של טאנגה מאופיינת במשחק גומלין בין מסורת למודרניזציה טאנגה האמין ש"המשימה החיונית ביותר של היום היא לרומם באופן יצירתי הן את העבר והן את העתיד." רבות מיצירותיו המוקדמות נשענות בכבדות על המסורות האדריכליות של מדינת הולדתו יפן - ניכרות במיוחד בעיצובו לביתו שלו. של 1953. עם זאת, בעוד שהוא הכיר בהשפעה של מורשת יפן, הוא ניסה שוב ושוב להרחיק את עצמו מאסוציאציות היסטוריות גרידא. "ניתן להשוות את המסורת לזרז;" הוא כתב, "זה ממריץ את תהליך העיצוב שלנו, אבל כמו שזרז נעלם לאחר הפעולה הכימית, כך המסורת לא נשארת בתכנון הסופי."

בשלבים המאוחרים של הקריירה שלו, ההתייחסויות להיסטוריה האדריכלית בעיצוביו של טאנגה הפכו פחות גלויות, אך נותרו קיימות. ב-Tochō, הדוגמה הגיאומטרית של החזיתות מזכירה את ציפוי המסך של בתים יפניים מסורתיים. בינתיים, ניתן להשוות את המגדלים התאומים של בניין מספר 1 למגדלים המפוצלים של קתדרלות גותיות. לאורך כתביו הנרחבים, טאנג' העלה תכופות את סגולותיה של הטכנולוגיה המודרנית. זה קצת מפתיע בהתחשב בכך שהפרויקט הראשון שלו שהושלם, פארק השלום בהירושימה, העיד על הפוטנציאל ההרסני של כושר ההמצאה האנושי. עם זאת, העיצוב של Tange עבור Tochō מפעיל ישירות את הטכנולוגיה באמצעות העיצוב שלו; האדריכל ציין את שבב המחשב כהשראה סגנונית לבניין מספר 1. הדימויים הדיגיטליים הללו חוזרים על עצמם בתוך הבניין, שבו מוטיב של לוח מעגלים מקשט חלק מהתקרות.

בהתחשב באקלים הכלכלי ביפן באותה תקופה, התייחסויות למחשוב היו מתאימות במיוחד. הודות לתעשיית הטכנולוגיה המובילה בעולם המדינה נהנתה מפריחה כלכלית ושבב המחשב הפך לסמל לאומי ליפן המודרנית. טאנגה אפילו שאל את הרטוריקה של הטכנולוגיה, וציטט את נורברט ווינר (ממציא הקיברנטיקה -סייבר) כאשר תיאר את העיצובים האדריכליים שלו כ"מרחבי תקשורת" המקושרים על ידי "ערוצי מידע".[5] ככזה, העברת אנשים דרך המסדרונות והמעליות. של בניין מספר 1 מחקה העברת מידע באמצעות אותות חשמליים במחשב. לא רק שהבניין משתמש באיקונוגרפיה של שבב מחשב, הוא גם מתפקד כאחד כזה. עם זאת, חיבוקו של טאנגה למודרניות לא התרחב עד לאימוץ המודרניזם האירופי, סגנון שהוא היה ביקורתי מאוד עליו. למרות שהוא העריץ את עבודתו של לה קורבוזיה,[שארל-אדואר ז'אנרה-גרי, הנודע בשם לֶה קוֹרְבּוזְיֶה היה אדריכל שווייצרי רב-השפעה ]הוא ציין בזלזול שעבור רוב האדריכלים המודרניסטים "הקופסה הלבנה בלבד - שלא הייתה יותר מנקודת מוצא - הייתה כשלעצמה מטרה אמיתית." טאנגה גם התלבט עם הפונקציונליסט. הגישה של הסגנון הבינלאומי, שהוא ראה בו פשטנית ונוקשה מדי: "לעיתים קרובות נמתחה ביקורת על ידי אנשים שחיים ועובדים בבניינים האלה שהדבר מגביל את חייהם ואני מאמין שהתלונות שלהם ראויות לתשומת לב הוא אמר .

תהליך התכנון של Tange עצמו כלל "טיפוס של פונקציה", שבו הצרכים הבסיסיים ביותר של המשתמשים העתידיים של הבניין קיבלו עדיפות והתעלמו מצרכים אחרים, שנחשבו שרירותיים. לדוגמה, ההיקף העצום (והעלות של מיליארד דולר) של Tochō הוביל לזעם ציבורי במהלך הבנייה, אך כפי שהצדיק מנהל הבנייה של הפרויקט, "זה היה צריך להיות בגודל כזה כדי לאכלס את הגרעינים של רשת מחשבים ענקית שנועדה להפוך את ממשלת טוקיו המתוחכמת ביותר בעולם." טנגה אמנם לא היה מנוי על המודל האירופי של מודרניזם, אבל הוא שותף למטרת התנועה (לכאורה) לטאטא את הישן ולבנות מחדש. האתר החדש של Tochō בשינג'וקו - רובע החלונות האדומים ההיסטוריים של טוקיו ומרכז ידוע לשמצה לפעילות יאקוזה - העניק לטנגה את ההזדמנות המושלמת לעשות זאת. האזור היה יעד להתחדשות על ידי חברי מועצת העיר בשנות ה-80, ובנייתו של טוצ'ו סימנה את תחילת הפיתוח מחדש של שינג'וקו כמחוז פיננסי מודרני. למרות שהשכונה עדיין שומרת על כמה היבטים מהעבר הלא בטוח שלה, הפיכתה למרכז כלכלי משגשג הצליחה מאוד. עשרים וחמש שנים לאחר השלמת טוצ'ו, האזור זרוע כעת בגורדי שחקים המאכלסים את המטה של ​​תאגידים לאומיים ורב לאומיים.

הוצע כי אמונתו של טאנג' בכוח ההתחדשות של האדריכלות מקורה במחזורי הצמיחה והדעיכה המתוארים על ידי התורות הבודהיסטיות.הריסת בניין הממשלה המטרופוליטנית המקורית של טאנגה זמן קצר לאחר פתיחת טוצ'ו השלימה תהליך מחזורי זה. למרות שלעתים קרובות מתעלמים מעבודתו של האדריכל, התסביך מדגים את סגנונו באמצעות ההרמוניה של מסורת ומודרניות, הפונקציונליזם האופייני שלו ויכולתו לשקף זהות לאומית. Tange, Kenzō. “Creation in Present Day Architecture and the Japanese Tradition”. In Robin Boyd. Kenzō Tange. New York: George Braziller, 1962. p.113

[2] Tange, Kenzō. “In Search of a New Architecture”. Japan Quarterly, 31:4, 1984. p.407

[3] Weisman, Steven R. “A Plush City Hall, but Please, No Marble Bathtub!”. New York Times, 20 August, 1990

[4] Žaknić, Ivan. 100 of the World’s Tallest Buildings. Victoria: Images Publishing, 1998. p.104

[5] Ibid. Tange. “In Search of a New Architecture”. p.408

[6] Ibid. p.406

[7] Ibid. Tange. “Creation in Present Day Architecture and the Japanese Tradition”. p.116

[8] Ibid. Tange. “In Search of a New Architecture.” p.407

[9] Ibid. Weisman.

[10] “Tange, Kenzō”. Oxford Art Online. Accessed 13 July, 2016. [access]

למרות שבנין עירית טוקיו מכונה בדרך כלל בניין בודד, טוכו יתואר בצורה מדויקת יותר כמתחם הכולל שלושה מבנים. אף על פי שהם שונים ויזואלית ושם בנפרד, כל שלושת הבניינים בתוך המתחם מקושרים בנתיבי הולכי רגל. בניין מספר 1 הוא הגבוה מבין השלושה; המבנה הראשי מתנשא לגובה שלושים וארבע קומות אך מגדלי התאומים שלו מתנשאים לארבעים ושמונה קומות, מה שהופך אותו לבניין הגבוה ביותר בטוקיו בזמן בנייתו. החזית מצופה בלוחות בטון טרומיים, משובצת בגרניט בהיר וכהה ליצירת מגוון דוגמאות גיאומטריות.

בבסיסו, החזית של בניין מס' 1 יוצרת פנים שקוף שהופכת לביטוי יותר ויותר ככל ששני המגדלים עולים. הרכב לא סדיר זה מוסיף עניין ויזואלי ומונע מהבניין להיראות מונוליטי, למרות גובהו. המשטחים המפרקים ממלאים גם פונקציה מעשית על ידי שיבוש הרוחות החזקות שמזניקות את הבניין בנקודות הגבוהות ביותר שלו. גזרות נסוגות בראש המגדלים יוצרות מסגרת לאוסף צלחות לוויין, והופכות אלמנטים לא מושכים מבחינה אסתטית - אם כי נחוצים - למאפיינים דקורטיביים בכוונה. מדרום לבניין מס' 1 ניצב בניין מס' 2. המבנה שלו מורכב משלושה מגדלים משתלבים בגובה הולך וגובר, והגבוה שבהם מתנשא לשלושים וארבע קומות - בגובה המבנה הראשי של מקבילו. שוב, לא נעשה ניסיון להסתיר אלמנטים אדריכליים פחות אטרקטיביים, כאשר רבים משירותי הבניין מוצגים בצורה בולטת במרפסות הגדולות שנוצרו על ידי גגות המגדלים התחתונים; דוגמה ליושר האדריכלי המאפיינת את עבודתו של טאנג'. החזית של בניין מס' 2 מציגה את אותם דוגמאות של גרניט ובטון כמו שכנו; על ידי שמירה על עקביות סגנונית על פני המתחם הצליח Tange ליצור קישור ויזואלי בין מרכיביו האישיים.

הבניין השלישי במתחם הוא בניין האספה, מבנה חצי עיגול בן שמונה קומות היושב למרגלות מס' 1. בעוד שבבניינים מס' 1 ומספר 2 נמצאים בעיקר משרדי ממשלה, תפקידו של בניין האספה הוא ספציפי יותר: הוא משמש כתא הישיבות של חברי המועצה של טוקיו. העיקול הסוחף של הבניין מקיף חצר רחבת ידיים אשר שקועה מתחת למפלס הרחוב, ומפרידה בינה לבין תנועת הכבישים החולפת ויוצרות קרחת יער שלווה בה ניתן לקיים קונצרטים באוויר הפתוח, למשל. ככל שהבניין מתרחב מערבה, זרועותיו הופכות לשבילים ברמה גבוהה המורמות על פיילוטי. הזרוע הדרומית מצטלבת עם גשר החוצה את הפער בין מס' 1 למספר 2, ומחבר את שלושת מרכיבי המתחם באמצעות מערכת של זרימת הולכי רגל.

בנין העיריה - מס' 2 .

בניין הקאקון או בשמו המלא טוקיו מוד קאקון , אדריכל קנזו טאנגה, הסתיים 2008 , מאכלס מוסדות חינוכיים: בית ספר לאופנה , מכללה לטכנולוגיה ועיצוב , ומכללה לרפואה , הקמפוס החינוכי יכול להכיל 10,000 סטודנטים

מבנה הקוקון המשמש כאוניבריסטה , מיקום: רובע שינג'וקו טוקיו , אדריכל קנזו טאנגה . Modo Gakuen Cocoon Towerהוא מבנה חינוכי בן 204 מטר, ו- 50 קומות הממוקם ברובע נישי-שינג'וקו בשינג'וקו, טוקיו, יפן. בבניין נמצאים שלושה מוסדות חינוך: Tokyo Mode Gakuen (בית ספר מקצועי לאופנה), HAL Tokyo (מכללה מיוחדת לטכנולוגיה ועיצוב), ו-Shuto Ikō (מכללה לרפואה). המבנה הושלם באוקטובר 2008, המגדל הוא בניין החינוך השני בגובהו בעולם והיה הבניין ה-17 בגובהו בטוקיו. הוא זכה בפרס גורד השחקים של השנה 2008 על ידי אמפוריס. הקמפוס האנכי יכול להכיל 10,000 תלמידים לשלושת בתי הספר המקצועיים המאכלסים את הבניין. Tokyo Mode Gakuen, שעל שמו נקרא הבניין, הוא בית ספר לאופנה. בתי הספר האחרים, HAL Tokyo ו-Shuto Ikō, הם בתי ספר לטכנולוגיית מידע ורפואה, בהתאמה, המופעלים על ידי אוניברסיטת Mode Gakuen. כל קומה במגדל מכילה שלוש כיתות מלבניות המקיפות ליבה פנימית. הליבה הפנימית מורכבת ממעלית, גרם מדרגות ופיר תומך. בכל שלוש קומות ממוקם בין הכיתות טרקלין תלמידים בן שלוש קומות הפונה לשלושה כיוונים: מזרח, דרום מערב וצפון מערב.

בנין פארק, קנזו טאנגה, 3 מגדלים , מולטי פאנקשיין: קומות 1-8- חנויות קמעונאיות , 9-37- משרדים, 39-52- מלון האייט פארק היוקרתי

Shinjuku Park Tower

זה הבניין השני בגובהו בשינג'וקו, טוקיו. אדריכל : קנזו טאנגה . הוא עוצב על ידי קנזו טאנגה והושלם ב-1994.שינגוקו פארק טאוור מגדל שינג'וקו הוא בניין יחיד המורכב משלושה אלמנטים מחוברים בצורת בלוק; מגדל S, שגובהו 235 מ' (771 רגל) עם 52 קומות, מגדל C שגובהו 209 מ' עם 47 קומות ומגדל N שגובהו 182 מ' עם 41 קומות. קומות 1 עד 8 מאוכלסות על ידי חנויות קמעונאיות, קומות 9 עד 37 הן קומות משרדים וקומות 39 עד 52 מאוכלסות על ידי מלון היוקרה Park Hyatt Tokyo, הכולל בריכת שחייה עם נוף פנורמי של העיר.

Shizuoka Press and Broadcasting Center מרכז התקשורת והשידור שיזוקה , קנזו טאנגה

Architects today tend to depreciate themselves, to regard themselves as no more than just ordinary citizens without the power to reform the future.” - Kenzo Tange

"ארכיטקטים נוטים לראות את עצמם כלא יותר מאשר אזרחים רגילים בלי הכוח לשנות את העתיד "- קנזו טאנגה

אתר ההנצחה בהירושימה מבין העבודות המוקדמות של קנזון טאנגה

מוזיאון ההנצחה הירושמיה- קנזו טאנגה , מואר בלילה , שימוש בבטון

סנוטפ= פארק הזיכרון הירושימה ובתוכו משתקף הדום ההרוס כיד זיכרון

מקור ההשראה של טאנגה בעיצוב הסנוטפ בפארק הירושימה - לקוח מהתקופה העתיקה מקברי ההאניוואה [שליטים קדומים של יפן החשובים מבין ההניווה נמצאו בדרום הונשו - במיוחד באזור קינאי סביב נארה - ובצפון קיושו. Haniwa הוכנו בצורות רבות, כגון סוסים, תרנגולות, ציפורים, מניפות, דגים, בתים, כלי נשק, מגנים, שמשות, כריות ובני אדם. מלבד סיבות דקורטיביות ורוחניות להגנה על הנפטר בחיים שלאחר המוות, דמויות אלו שימשו כמעין קיר תמך לתל הקבורה.

סננוטפ באתר הזיכרון הירושימה שמתוכו נשקף מבנה הדום ,נקודת הפגיעה של פצצת האדום אתר זיכרון- אדריכל קנזו טאנגה ב-6 באוגוסט, 1945, מפציץ B-29 הטיל את פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה מעל הירושימה, יפן, מכוון להצטלבות של גשרים מעל הנהרות הונקאווה ומוטויאסו. הפצצה הרסה את הירושימה ברדיוס של 5 ק"מ, והביאה ל-140,000-150,000 הרוגים עד דצמבר אותה שנה.Kenzo Tange הוזמן עם האתגר לתכנן את השחזור של הירושימה. על ידי עיצוב מרכז השלום בהירושימה ופארק הזיכרון, טאנגה הביע את הסולידריות של המין האנושי וכן סימל מחויבות לשלום. המוזיאון בהירושימה בהכרח מציע השפעות של לה קורבוזיה, המוזיאון נתמך על עמודים, כמו אצל קורבוזיה. יתר על כן, הבניין מבבטון מזוין, מוסכמה טבעית של קורבו. טאנגה אהב את מה שייצג לה קורבוזיה והיה משוכנע שהארכיטקטורה היפנית תהפוך לעצומה בקנה מידה, מתוך רצון שארכיטקטורה גדולה הבנויה בקנה מידה אנושי חברתי תהיה מבוקשת.טאנגה' שילב את חמש הנקודות של לה קורבוזיה עם אלמנטים השואבים ממסורות יפניות, כמו מגני השמש והסידור המודולרי של החזית. יתר על כן, הפסל בצורת פרבולית בגן דומה לאוכף, המעורר את דרכו של האניווה, קברים רגילים של שליטי יפן לשעבר.

בנין הטלויזיה - באי אודייבה טוקיו , אדריכל קנזו טאנגה

כנסיית סנט מרי טוקיו 1964 - אדריכל קנזו טנגה ' מדברי האדריכלים על הפרוייקט : ישנם כמה מבנים שאינם שייכים לשום זמן או גיל. קתדרלת סנט מרי בטוקיו מאת קנזו טאנגה היא בהחלט אחת מאלה. כמובן שהחומרים והטכנולוגיות מאפשרים לזהות אותו כפרויקט של המאה ה-20, אבל אפשר לומר בקלות שהפרויקט הזה נבנה אתמול כמו לפני 50 שנה. זה לא רגיל, מבחינת איכות האדריכלות. וזו לא האיכות היחידה של הפרויקט הזה. קתדרלת טוקיו הושלמה בשנת 1964, והחליפה את קתדרלת העץ הישנה, בסגנון גותי, שנשרפה בזמן מלחמה. טנגה הגה את הכנסייה החדשה כמבנה בטון, פשוט בקונספט ומורכב בצורתו, המזכיר את קלילותה של ציפור וכנפיה.

כמו טאנגה אחד האדריכלים החשובים שהותיר את חותמו ברחבי יפן הוא FUMIHIKO MAKI

נולד ב-1928 בטוקיו, והתחנך באוניברסיטת טוקיו (BS Arch), Cranbrook Academy of Art (M.Arch) ובבית הספר לעיצוב לתואר שני באוניברסיטת הרווארד (M.Arch). לפני שחזר לטוקיו ב-1965 כדי לפתוח משרד משלו, מאקי עבד במשרדים של SOM ו-Sert Jackson and Associates, כמו גם במשרד לתכנון הקמפוס של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס.

מאקי שמר על עניין פעיל בחינוך תוך שהוא ממשיך להצמיח את הפרקטיקה שלו בת 45 איש. בעודו חי בארצות הברית, לימד אדריכלות ועיצוב אורבני בהרווארד ובאוניברסיטת וושינגטון. לאחר שחזר ליפן, הוא הפך לפרופסור באוניברסיטת טוקיו, שם לימד אדריכלות עד 1987. מאקי הרצה רבות ביפן, ארצות הברית ואירופה. כתביו הקולקטיביים פורסמו בכרך, Nurturing Dreams, בהוצאת MIT Press ב-2008.מאקי זכה לשבחים רבים מהמקצועות הגבוהים ביותר, כולל פרס וולף מישראל לשנת 1988, מדליית תומס ג'פרסון באדריכלות ב-1990, מדליית הזהב של ה-UIA ב-1993, פרס ארנולד ברונר מהאקדמיה האמריקאית לאמנויות. מכתבים ב-1999, וה-Praemium Imperiale מאת איגוד האמנויות של יפן ב-1999. מתוך הכרה במחויבותו של מאקי לתכנון מאסטר והבנתו העמוקה של תנאים פיזיים, חברתיים והיסטוריים המעורבים בדיסציפלינה זו, העניקה לו אוניברסיטת הרווארד את פרס הנסיך מוויילס בעיצובעירוני בשנת 1993. בראש ובראשונה בין ההישגים של מאקי הוא פרס פריצקר - הנחשב לעתים קרובות כ"פרס נובל לאדריכלות" שהוענק למקי בשנת 1993. בשנת 2011, המכון האמריקאי לאדריכלים כיבד את מאקי בפרס הגבוה ביותר שלו, מדליית הזהב של AIA. מאקי אסוסייט מגדיר את הפילוסופיה העיצובית שלו כיום כך: הדאגה הראשונה שלנו בכל פרויקט היא יצירת מרחבים שבהם פעילויות אנושיות מסוימות משופרות הן פיזית והן נפשית, ושבהן עשויה להתפתח תחושה של אופי ציבורי. החללים הללו מתחילים לקבל מעין הצגה סמלית בצורת אדריכלית מופשטת. טכנולוגיה זמינה וחומרי בניין מתאימים נחקרים בו-זמנית, והפרויקט מקבל מימד של זמן כשהוא מתחיל לפתור בעיות אלו .ע

Fumihiko MAKI Yokohama_Island_Tower

TV_Asahi_Headquarters_2010 Fumihiko

Tsuda_Hall Fumihiko MAKI.jpg

​Tokyo_Metropolitan_Gymnasium_Interior

טדאו אנדו -סגנון בטון יותר מניאטורי

טדאו אנדו אחד מגדולי האדריכלים ביפן ובעולם היום. בעבודתו ניכרת סינתזה מופלאה בין מזרח למערב, אנדו יליד אוסקה ב1941 הוא אוטודידקט. לאנדו אין השכלה רשמית מבית ספר כלשהו לאדריכלות, בצעירותו ערך אנדו מסעות לאירופה אפריקה וארצות הברית, הוא הקים משרד לאדריכלות בעיר הולדתו ב- 1969 הוא תכנן פרויקטים שהקנו לו פרסום בינלאומי בהם בית אזומה (Azuma House; 1976) באוסאקה, ופרויקטים רבים אחרים והשתתף בתחרויות בינלאומיות כבנייה מחדש של תחנת הרכבת של קיוטו (Kyoto Station Reconstruction Project; 1991-1990). אנדו לימד באוניברסיטאות אמריקניות שונות בהן ייל (Yale), קולומביה (Columbia) והרווארד (Harvard) ובאוניברסיטאות חשובות ביפן. משנות ה80 עבודותיו מוצגות במוזיאונים חשובים כגון במרכז פומפידו שבפריס ובמוזיאון לאמנות מודרנית בניו־יורק . טדאו אנדו זכה בפרס מאיניצ'י לאמנות (Mainichi Art Prize; 1987) על תכנון הקפלה בהר רוקו (Rokko Chapel) ליד קובה, בגרנד־פרי לאמנות יפנית (Japan Art Grand Prix; 1994) על תכנון המוזיאון ההיסטורי צ'יקאצו אסוקה (Chikatsu Asuka Historical Museum) במחוז אוסאקה ובפרס פריצקר (Pritzker Prize; 1995). אנדו מושפע ממסורת האדריכלות והגנים היפניים, ומעבודותיהם של גדולי האדריכלים היפנים במאה העשרים: קוניו מאקאווה (Kunio Maekawa; 1986-1905), קנזו טנגה (Kenzo Tange; 2005-1913), קיונורי קיקוטאקה (Kiyonori Kikutake; 1992-1928), פומיהיקו מאקי (Fumihiko Maki; נולד 1928) ואחרים, וכמו כן מהמסורת המערבית ומעבודותיהם של גדולי האדריכלות המערבית המודרנית במאה העשרים, פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright), לה קורבוזיה (Le Corbusier), וולטר גרופיוס (Walter Gropius), לודוויג מיס ון דה רוה (Ludwig Mies van der Rohe) ואחרים.

Osaka Prefectural Chikatsu Asuka Museum

צ'יקאטסו-אסוקה, אזור בחלק הדרומי של מחוז אוסקה, יש את אחד האוספים הטובים ביותר של tumuli ביפן. יש למעלה מ-200 תלים כולל ארבעה קברים אימפריאליים, אתר קברו של הנסיך שוטקו וקברו של אונו-נו-אימוקו. זה היה מקום חשוב בתחילת ההיסטוריה היפנית.

זהו מוזיאון לתצוגה וללימוד תרבות הקופון שהתקיימה בתקופת ההיסטוריה המוקדמת של יפן. בניגוד למוזיאונים רבים בעבר, מוזיאון צ'יקאטסו אסוקה אינו רק מתקן להצגת חפצים שנחשפו. אנו שואפים להציג מידע ולהעניק נגישות לכל קבוצת הטומולים הפזורים באזור זה. מסיבה זו, המבנה נבנה בצורה דמוית גבעה כך שניתן לראות את כל שטח החפירה מראש המוזיאון. בשל מיקום האגן שלו, הבניין כולל בסיס מוגבה המסייע לספק נוף של האזור שמסביב.

בסמוך חורשת עצי שזיף, בריכה, ומסביב לה שבילי הליכה המכסים את כל השטח ההררי. מוזיאון זה מוקף בסביבה טבעית עשירה. בתחילת האביב פריחת השזיף יפהפיה, בתחילת הקיץ יש את הצמחייה החדשה ובסתיו העלווה צובעת את האזור בצבעים חיים. אנו שואפים להשתמש במוזיאון לא רק ללימודים היסטוריים, אלא כמרכז פעילות חוצות ומקום התכנסות לאירועים אזוריים. הגג הוא רחבה מדורגת ושימש לפסטיבלי דרמה ומוזיקה, הופעות שונות והרצאות.

ברגע שנכנס לבניין, אווירת קבר חשוכה יותר מסיעה את המבקרים אחורה בזמן.

החפצים והממצאים שנחשפו מוצגים באותו אופן שבו הם נמצאו בטומולי. אנשים חווים את התחושה של כניסה לקבר קופון. ביקור בבניין מייצג מסע אל העולם התחתון של ימי קדם.

זהו מקום שבו היפנים נתקלים בהיסטוריה שלהם. במובן מסוים, מוזיאון צ'יקאטסו אסוקה הוא גומלין שנבנה בתקופה המודרנית המוקדש לאהבת הטבע היפנית.

נכתב על ידי: טדאו אנדו

Azuma House

Row House in Sumiyoshi ( Sumiyoshi no Nagaya), הוא אחד מבתי המגורים שבונה טדאו [ בעבודותיו יש בניה של הרבה בתים פרטיים ] דוגמא זו של בית מגורים אישי בסומיושי-קו, אוסקה, יפן. הוא תוכנן על ידי האדריכל היפני טדאו אנדו בתחילת הקריירה שלו. הוא תוכנן ללא חלונות חיצוניים המשקפים את רצונו של הבעלים להרגיש שהוא לא 'ביפן', כדי לפצות על איבוד האור בהעדר חלונות, נוצרה חצר פנימית עם שביל צו

Suntory museum osaka טדאו אנדו

מגדל הקפסולות או בשמו המלא מגדל הקפסולות נאקאגין (ביפנית: 中銀カプセルタワ – Nakagin Kapuseru Tawā) הוא גורד שחקים בטוקיו, יפן. במגדל 13 קומות ו-140 קפסולות שמתפקדות כדירות ומשרדים עסקיים. המגדל ממוקם באזור גינזה של טוקיו, תוכנן במקור כמלון עסקים עירוני על מנת לספק דיור חסכוני עבור אנשי עסקים העובדים עד מאוחר בטוקיו במהלך השבוע (מלון כמוסות).

המבנה תוכנן על ידי קישו קורוקוואה (אנ'). הוא בנוי בסגנון המטבוליזם האדריכלי. כל קפסולה מתאימה לאדם יחיד, בגודל 3.8x2.1x2.3 מטר ובה חלון עגול.

Rafael Viñoly

U.S. architect, Mr. Viñoly was born in Uruguay in 1944.

His distinguished works include Bank of the City of Buenos Aires.

אדריכל מבנה הפורום הבינלאומי של טוקיו

​טוקיו אינטרנשיונל פורום Tokyo International Forum ארכיטקט :Rafael Viñoly

​שימושי המבנה - חדרי ישביות וכינוסים העיצוב של בנין הפורום שנבחר כמנצח בתחרות העיצוב הציבורי הבינלאומי של הפורום הבינלאומי של טוקיו בשנת 1989 היה זה של רפאל ויניולי, האדריכל האמריקאי.

העיצוב שלו זכה להערכה רבה מכיוון שהוא היה המאוזן ביותר עבור התוכנית הנדרשת, היה לו הארגון הפונקציונלי המפורש ביותר, הוא השתמש בזריזות בדרישות הייחודיות של המיקום, והביא לרמת שלמות גבוהה מאוד בכל הנוגע לדרישות השונות של המבנה לאספקת מרחב ציבורי רב תכליתי.

הפורום הבינלאומי של טוקיו של Vinoly מדורג כרגע עם שני כוכבים עבור הבניין הכולל ושלושה כוכבים עבור בניין הזכוכית במדריך הירוק של מישלן ביפן, וזכה לתשומת לב מאנשים ברחבי העולם. הקונספט האדריכלי : מה הקשר ההדוק בין האולמות הענקים הראשיים A, B, C, D ו-E לבין הפריסה של קבוצת חדרי הישיבות? איך צריך לעבוד הלובי, שמחבר בין אלה? תשובתו של רפאל ויניולי לשאלות אלו הייתה להציב את הלובי במרכז, ולאחר מכן תרשים המכיל חללים עיקריים המחולקים באופן שווה על השטח בפריסה הגיונית.

כל אולם מבודד בצד המערבי של המגרש, מה שממזער את רעשי הרטט, מיושר לפי סדר גודל מהצד הצפוני. האולם E הגדול ביותר ממוקם באטריום תת-קרקעי דו-מפלסי, ומשולב ויזואלית עם חלל המתחם התת-קרקעי כך שגודלו הניכר אינו בולט. קבוצת חדרי הישיבות ערוכים בצורת חגורה תלת-מפלסית כגוש על גבול המגרש בצד JR.

חלל הלובי, המחבר באופן שווה את הפריסה המבוזרת של המתקנים המרכזיים, משולב ויזואלית עם הפלאזה שנוצרה למרגלות ארבעת האולמות על מנת ליצור אובייקט אמנותי אחד העולה על גדותיו באור ובוהק כחלל אחד, והוא מכוסה בזכוכית שקופה ליצירת רושם של חלל ציבורי גדול יותר.

כל אולם פונה לפלאזה ומיועד לתחושה פתוחה לחלוטין, המותאמת למרחב הציבורי השקט של הפלאזה. החלל סגור כלפי חוץ אך נפתח מבפנים כדי לשמר את האווירה השקטה הנדרשת ממבנה כזה. כמה מבקרים ציינו שהבניין סגור מבחוץ, וזו הסיבה לכך.

פיליפ סטארק - אדריכל המטה המרכזי של בירה אסהי בטוקיו

פיליפ סטארק הוא מעצב תעשייתי צרפתי הפעיל בכל העולם. סטארק עוסק בעיקר בעיצוב מוצרים ביתיים אך תחום עיסוקו כולל גם אדריכלות, עיצוב פנים ואף עיצוב כלי רכב. סטארק התחנך בבית הספר קמונדו על שם משפחת קמונדו בפריז ופתח את משרד העיצוב הראשון שלו כבר ב-1968 שהתמחה בעיקר במוצרים מתנפחים. אדריכל בית בירה אסאי - טוקיו

Asahi Group Headquarter Buildingアサヒグループ本社ビル 1-23-1 Azuma-bashi, Sumida City, Tokyo

הקונספט האדריכלי - מבנה המטה הראשי של בירה אסאי שנראה כמו ספל בירה - שתו בירה בבניין שנראה כמו ספל בירה

בניין מטה קבוצת אסאהי בולט מכל השאר בעיר סומידה. החלק החיצוני של הבניין הזה הוא בצבע ענבר - שלפעמים נראה זהב - בעוד החלק העליון לבן הדומה לספל מלא בבירה, המוצר היחודי של אסאהי גרופ.

במבנה ישנה מסעדה בקומות ה-21 וה-22 כדי לאכול ארוחה יוקרתית המשקיפה על נהר סומידגאווה ועל הנוף העיירה של אסקוסה. בבניין ה-Super Dry Hall שלידו אפילו אולם בירה בו תוכלו לטעום בירה מהחבית Super Dry איכותית. סמל ההיכר של הבנין - פסל להבה מוזהבת על הגג. אחד מנופי קו הרקיע המפורסמים ביותר של טוקיו ניתן לראות מאסאקוסה. בעמידה על גדות נהר סומידה ובמבט מזרחה מעבר לגשר אזומבאשי תבחינו ששלושה מבנים בולטים במיוחד. אחד מהם הוא Tokyo Skytree, שאי אפשר שלא לשים לב אליו פשוט כי זה המבנה הגבוה ביותר בטוקיו. אבל לצד זה, תראו גם בניין מוזהב גבוה, ולצדו בניין שחור וגוץ יותר המשמש ככן לחיכוך מוזהב ענק.

הבניין הגבוה המוזהב הוא מגדל הבירה Asahi. זהו המטה בן 22 הקומות של מבשלות בירה אסאהי, והוא נועד להידמות לכוס בירה שנמזגה היטב, כאשר הפאנל הלבן בחלק העליון מייצג קצף. הבניין השחור שלצדו הוא Asahi Beer Hall (נקרא גם Super Dry Hall), והסלקל המוזהב המוזר הוא להבת Asahi. להבת Asahi עוצבה על ידי המעצב והאדריכל הצרפתי פיליפ סטארק, והושלמה בשנת 1989. שמה הרשמי הוא "פלאמה ד'אור" שמשמעו בצרפתית "להבת הזהב". לפי Asahi Breweries הוא מייצג את "הלב הבוער של בירה Asahi". עם זאת, בגלל צורתו יוצאת הדופן, הוא ידוע יותר בשם "הדחוס הזהב". אחרים השוו אותו לראשן, לווייתן או גוש חרדל שנסחט טרי מהשפופרת.

NTT DoCoMo Yoyogi Building. Shinjuku, Tokyo Architect: Kajima Design 1997-2000 240 meters [4]

הבניין מכיל כמה משרדים, אך משמש בעיקר לאכסון ציוד טכני (ציוד מיתוג וכו') לשירות הטלפון הסלולרי של החברה.

Architectural style Neo-futurism 2012; Tobu Railway 65 billion JPY

עץ השמיים הוא מגדל תקשורת, מסעדה ומגדל תצפית הממוקם בסומידה, טוקיו. הוא הפך למבנה הגבוה ביותר ביפן ב-2010, והגיע לגובהו המרבי, 634 מטר, במרץ 2011. בכך הפך להיות המגדל הגבוה ביותר בעולם, במקום מגדל קנטון, והמבנה השני בגובהו בעולם אחרי בורג' חליפה, המתנשא לגובה 829.8 מטר.

הירושי הארהארה הירושי - אומדה סקי בילדינג אוסקה

הירושי הארהארה הירושי , יליד 1936 הוא אדריכל יפני וסופר לאדריכלות. עבודותיו העיקריות, כוללה תחנתKyōto, בניין Umeda Sky באוסקה, בניין Yamato International בטוקיו, כיפת סאפורו בהוקאידו ומבנים חשובים נוספים ביפן, זכו בפרסים רבים. עם דוקטורט בהנדסה, הוא היה פרופסור באוניברסיטת טוקיו עד 1997, ומאז מילא תפקיד אמריטוס.

Architect Hiroshi HaraHiroshi Hara

Designed in 1988

Built in 1993

Roof Height 173 m

Floors 40

Land Area 147,397 m2

Location Osaka, Japan

אומדה סקי בילדינג הוא בניין רב קומות מרהיב ברובע קיטה של אוסקה, ליד תחנות אוסקה ואומדה. היא ידועה גם בשם "עיר אומדה החדשה".

הבניין בגובה 173 מטר מורכב משני מגדלים המחוברים זה לזה על ידי "מצפה הגן הצף" בקומה ה-39. המצפה מציע נופים נהדרים של העיר דרך חלונותיו ומהסיפון הפתוח שלו. במרתף יש קומת מסעדה המשכפלת עיירה מתקופת שואו המוקדמת, בעוד שמשרדים תופסים את רוב הקומות האחרות.בניין אומדה סקיי (אוסקה, יפן), שבו ממוקם המשרד הראשי של בית Sekisui, מורכב משני מגדלים בני ארבעים קומות המחוברים בקומותיהם העליונות. כגורד השחקים הראשון בעולם מסוגו, הבניין הזה נבחר לאחד מ"20 הבניינים המובילים ברחבי העולם", יחד עם הפרתנון, בזיליקת סן מרקו, סגרדה פמיליה ואחרים, על ידי דורלינג קינדרסלי, הוצאה לאור בריטית מפורסמת בעולם.

וכאילו בכל אלו לא די לשקף את האמביציה לפיתוח מבנים כאדריכלות אומנותית ומה צופן לנו העתיד בעולם האדריכלות אולי נקבל רמז מתוכנית הבניה הגרנדיוזית שלא מומשה ממה שנקרא אקסייד 4000 שנועדה לאכלס 500,000-1,000,000 איש במבנה אחד .

אקס-סיד 4000 כפי שתוכנן על ידי תאגיד טאיסיי

אז העתיד עוד לפנינו , הבלוג נכתב על ידי בת רגב, מקווים שתרמנו לכם הבנה של העוצמות האדריכליות באחת המדינות המתקדמות בעולם . רגב טורס טיולי איכות גיאוגרפיים , טיול מאורגן ליפן בעונת פריחת הדובדבן ובעונות הסתיו

כל הזכויות שמורות .

יפן פריחת הדובדבן I טיול מאורגן ן טיול מאורגן ליפן I טיול מאורגן ליפן בחודשי אוקטובר נובמבר ן טיול מאורגן ליפן בעונת הסתיו ן טיול מאורגן ליפן 15 ימים I טיול מאורגן ליפן בעונת הסתיו 16 ימים I טיול מאורגן ליפן בפריחת הדובדבן 2023 .